באוגוסט האחרון הכריז המרכז לספריות ולספרות בישראל על פרס חדש, ע"ש שלמה מנצור ז"ל, שנחטף מביתו שבכיסופים ונרצח בשבי בעזה. הפרס יוענק מעתה בכל שנה במסגרת כנס הספריות מולטידע, בכל פעם בסוגה אחרת. השנה הוחלט להקדיש אותו לתחום הכתיבה לילדים, ואתמול נודע שהזוכה היא הסופרת הוותיקה גלילה רון-פדר–עמית. "ההודעה על הזכייה ריגשה אותי", היא אומרת.
במעמדך את עדיין מתרגשת?
"אני מתייחסת אל מעמדי כאל מצב לא קבוע ולא מובן מאליו, ולכן אני מתרגשת. בזכות המפגשים שאני עורכת בספריות, אני בקשר עם קוראים ויודעת שהם עדיין מתחברים אל ספריי, אבל תמיד מרגש לקבל הוכחה נוספת".
1 צפייה בגלריה
(רון־פדר–עמית. "מתייחסת אל מעמדי כאל מצב לא קבוע ולא מובן מאליו" | צילום: אלכס קולומויסקי)
כלומר, את פוגשת ילדים שעדיין קוראים. בעידן המסכים זה מעודד.
"מסתובבת אגדה שלפיה פעם כל הילדים קראו, והיום לא. אספר לך שגם פעם לא כולם קראו. בדור שלי בילינו בעיקר בחוץ; הספרים לא היו נגישים, ושאלנו אותם בספריות. נוסיף את ילדי העליות של ימי ראשית המדינה, שהוריהם בכלל לא ידעו לקרוא ובוודאי לא לקחו אותם לספריות, ונבין שגם בעבר היו רבים שלא קראו. מהבחינה הזו המצב לא השתנה. מה ששונה ובהחלט בולט היום הוא הקשר שסופרים יכולים לקיים עם קוראים דרך מפגשים בספריות, שהופכות להיות מרכזי תרבות וידע. זה מהלך שנראה לי מדויק ומעודד: מצד אחד, שמירה על הקיים, ומצד שני, התאמה לתקופה ולחידושים".
על השמחה בפרס מעיב חסרונו של בן זוגה, משולם עמית, שנפטר לפני שנה וחצי. היא כבר קיבלה פרס אחד בלעדיו – את עיטור הנשיא – וזה היה קשה לה, לדבריה. "אני מניחה שגם הפעם החיסרון שלו יעיב על ההתרגשות", אומרת הסופרת. "ואף על פי כן, לקראת מותו, כשדיברנו בגלוי על הכל ושאלתי מה הוא ירצה שאומר עליו בהספד, הוא ענה: 'תגידי שבימים הנוראים שבהם בני גילי נחטפו על אופנועים למנהרות, אני מסיים את חיי בבית הבראה'. אחד מבני גילו הוא שלמה מנצור ז"ל. משולם ואני עקבנו אחרי הזוועה, והמחשבה על מה שעבר שם על האנשים לא עזבה אותנו".
