לאבישג, הגיבורה של 'הורסת' (HOT) ולוורד, הגיבורה של 'מקום שמח' (כאן 11), יש משהו אחד במשותף: אמא שהורסת להן את החיים, ובאותה נשימה הן לא יכולות בלעדיה. הרגע המבהיל הזה, שבו אישה מגלה שהיא הרבה יותר דומה לאמא שלה ממה שהייתה רוצה, עומד בליבן של שתי הסדרות החדשות שיצרו בת חן סבג ('הורסת') ונועה קולר ('מקום שמח'), שגם מככבות. בשני המקרים הגיבורות מסתכלות למשבר אמצע החיים בלבן, ובעיקר בוחנות את מערכת היחסים עם האישה שהכל - לפחות לפי פרויד - קורה בגללה.
כן, אחרי שנים שבהן ניסית למרוד בה, יצאת לעצמאות, התרחקת ואז התקרבת שוב, כנראה אחרי שהפכת בעצמך לאמא (ונזקקת ליותר עזרה), את פתאום שומעת את עצמך חוזרת על אותם משפטים ששמעת בילדות, מאמצת את אותם דפוסים, פחדים, מנהגים. ואז את מביטה במראה, ולצד הקמט החדש והשערה הלבנה פתאום את מגלה גם את הדמיון הפיזי. את אולי עוד לא ממש אמא שלך, אבל את לגמרי בדרך.
וזה לא ששתיהן לא אוהבות את אמא: הן קשורות אליה בעבותות. ורד מוכנה לעשות הכל כדי להחזיר לאמה המזדקנת את הטעם לחיים, גם כשהיא בלתי נסבלת וגם כשאחיה של ורד, הפריבילג הגברי הטיפוסי, מודיע שהוא "לא באירוע". אבישג ברחה כמה שיותר רחוק מאמא שהתפרסמה בתור "מאגי מחפופה" ומהקללה שרובצת על נשות המשפחה, אבל נשאבת שוב ושוב חזרה.
בשני המקרים דמות האמא היא אקסצנטרית ומוגזמת: נעמי (תיקי דיין), אמה של ורד, היא אישה דיכאונית, דרמטית וחסרת גבולות. מאגי (קרן מור), אמה של אבישג, היא מכשפה מודרנית עם התקפים פסיכוטיים. שתי דמויות קיצוניות, דוחות לעיתים, אבל משרתות היטב את המסר של הכוח המטריארכלי שאין דומה לו.
והבנות? הן היו רוצות להימלט על נפשן, אבל כבולות לשורשים שמהן צמחו. לעיתים רק בגלל שהן נשים, שחונכו תמיד לחמול, לעזור, לשרת ולתמוך. גם כשהגברים במשפחה משתבללים ומסרבים לתפקד. גם כאשר שפיותן שלהן עומדת על הכף. אבל האמת היא שלרוב הן חוזרות בגלל כוח גדול יותר - הכוח של האהבה הראשונה שידעו בחייהן. כי גם אם האישה שילדה אותן מרירה וקשה, אפילו אם היא מכשפה של ממש - אין בעולם אהבה כמו אהבה לאמא.
