בגיל 26, אבי מאיירס תפתח הערב (19.00) פרק חדש בקריירת הכדורסל שלה: במדי נבחרת הנשים של ישראל.
המתאזרחת הטרייה תערוך את הופעת הבכורה שלה במשחק חוץ מול בוסניה במוקדמות היורובאסקט. ישראל למעשה תפתח את הופעותיה בשלב המוקדמות החדש של פיב"א, בבית הכולל גם את לוקסמבורג ואירלנד. שתי הראשונות בבית ועוד שלוש בעלות המאזן הטוב ביותר מיתר הבתים יעפילו לשלב המוקדמות השני - שם כבר יחכו אריות היבשת, וממנו עולים לאליפות אירופה 2027.
מאיירס (1.83 מ') זכורה לחובבי הכדורסל בארץ בזכות העונה האחרונה. שנה אחת במכבי אשדוד הספיקה לה כדי לזכות בטרבל (אליפות, גביע וגביע ווינר), להיבחר ל-MVP של העונה ולהיות זו שמחליפה את ג'ני סימס בנבחרת. היא תשתף פעולה עם מי שהביאה אותה לארץ, שירה העליון, שתערוך גם היא בכורה מרגשת - על הקווים.
"אני אוהבת את האנרגיה והמחויבות שהיא מביאה איתה", מחמיאה העליון. "יש לה הרבה מאוד יכולות, אני מצפה שתתרום בשני צידי המגרש. היא יכולה להיות הדבק שמחבר את כולן, אבל בסוף חשוב גם לזכור שכדורסל הוא משחק קבוצתי".
מאיירס אמנם נמצאת בשיא הקריירה שלה, אבל מאחוריה כבר רזומה מכובד. אלופת קונפרנס ה-IVY במכללות, רבע גמר ה-NCAA עם מרילנד, הבחירה 11 בדראפט ה-WNBA ב-2023 (ערכה 9 הופעות בוושינגטון מיסטיקס) ומחזיקת היורוקאפ עם לונדון ליונס. אה, כן, וגם מדליית זהב עם נבחרת ארה"ב למכביה (איך שכחנו) וכינוי מחייב: "ג'ורדן היהודייה", אותו קיבלה בפרינסטון - בה למדה ושיחקה בתחילת דרכה.
ועדיין, בשנתיים האחרונות היא הפכה לסקוררית אדירה, עם קליעה אבסולוטית מכל הטווחים ובעיקר משחק אגרסיבי בדרך לסל. מאיירס הצטיינה בעונה החולפת עם 17.4 נקודות, 7.4 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים למשחק, תוך שהיא קולעת ב-43.7% לשלוש ו-46.2% מהשדה. "כשמשאירים אותה חופשייה, אין יותר מדי מה לעשות. אולי להתפלל", סיפר השבוע אחד ממאמני הליגה. לכן אף אחד לא הופתע שהצעד הבא שלה היה מעבר בקיץ לאלופת אירופה לשעבר, סלמנקה הספרדית, מהקבוצות המפוארות ביבשת.
מסע שורשים
מאיירס גדלה בעיירה פוטומק, עם אהבה מוקדמת לספורט יחד עם שלוש אחיותיה. "בבית הספר היסודי צפיתי בסרטונים של קיירי ארווינג ביוטיוב ותירגלתי לבד את הקרוסאובר. כל מה שהייתי צריכה זה כדור וסל. זה היה כל כך כיף, פשוט רציתי לשחק כמה שיותר", סיפרה בראיון בעבר.
מאיירס אף מגדירה את זהותה היהודית כחלק בלתי נפרד ממנה: "החוויות שלי הן בעיקר תרבותיות, חגגנו את החגים עם המשפחה והקהילה. תמיד אהבתי את זה. זה משהו שאני רוצה להמשיך ולהעביר לדורות הבאים".
בעיקר בשל כך הסכימה להגיע לאשדוד בזמן המלחמה, וכשלא מעט שחקניות בכירות מארה"ב ויתרו על התענוג. ביולי אמרה: "המשפחה שלי הייתה לחוצה בהתחלה, משום שבחדשות בארה"ב תמיד הציגו את התמונה הקשה ביותר. אני הרגשתי מאוד בטוחה באשדוד, גם אם נאלצתי לרדת כמה פעמים למקלטים".
