יש אלבומים ששיני הזמן לא הצליחו לנגוס בהם. אחד מהם הוא "כמו צמח בר" של חוה אלברשטיין, שגם לאחר שחלפו יובל שנים מתאריך הופעתו נותר אייקון עברי שידע לטפל דרך אסופת שירים חד-פעמית בכאב הלאומי שלאחר מלחמת יום כיפור. זאת למרות שרק אחד משיריו, "השכם השכם בבוקר", נכתב כתגובה לטראומה.
"כמו צמח בר" הוא ענק לצוואר המורכב מיהלומים ופנינים מוזיקליות וטקסטואליות. לצד שיר הנושא מופיעים כאן "אדבר איתך", "האמנם (את תלכי בשדה)", "חופים הם לפעמים", "ימי בנימינה", "פגישה לאין קץ" ועוד ועוד. ולא, זה לא אוסף. לא בכדי "כמו צמח בר" דורג במקום מכובד במוסף "100 האלבומים העבריים הגדולים" שפורסם ב"ידיעות אחרונות" ביום העצמאות האחרון. גם בפעם הבאה שינסחו רשימה דומה הוא חייב להופיע בה.
אלברשטיין, שכינסה את השירים האלו בימים שבהם השכול הלאומי והכישלון המדיני-מודיעיני עדיין פעמו בעוצמה, לא חיפשה נקמה – אלא ניסתה להציע תקווה. היא ונבחרת המוזיקאים והמשוררים שהתכנסו ב"כמו צמח בר" – ובהם בין היתר נתן אלתרמן, נתן יונתן, אהוד מנור, לאה גולדברג, מתי כספי, חיים ברקני, אלונה טוראל, נעמי שמר וחנן יובל – רקחו גלולה מוזיקלית נגד כאב, שלמרות שהפכה מאז לקפסולת זמן, נדמה שכבר במקור כיוונה לימים אחרים ושמחים יותר.
ההאזנה למהדורה החדשה של האלבום, שיוצאת כעת על גבי תקליט ויניל לרגל יום הולדתו ה-50 (וכוללת גם ביצוע נוסף לשיר הנושא מהסרט "דודי ורעי"), מדגישה עד כמה הפסקול שהתאים אז, הולם גם את ימינו.
על מלחמת חרבות ברזל, שנקווה שהסתיימה, טרם נכתבה יצירת מופת מנחמת שכזו, וכלל לא בטוח שבאקלים המוזיקלי הנוכחי יש מי שמסוגל להעמיד קאנון חדש ומאחד שכזה. אך העובדה ששירי האלבום בוצעו בערב המחווה לאלברשטיין שנערך במסגרת פסטיבל תל-אביב, מוכיחה שהוא עדיין חי. ואם בעקבות הביצועים של מירי מסיקה, רונה קינן, אסתר רדא, נינט, נטע ברזילי, סי היימן, נופר סלמאן, מאיה בלזיצמן, ואלרי חמאתי, שי המבר ואחרים השירים שאלברשטיין שרה פעם ב-1975 יגיעו לקהל חדש, כבר עשינו משהו.
