מכבי ת"א היא כמו דוגמנית לשעבר ששנותיה היפות הרבה מאחוריה אבל עדיין משווקת את עצמה כאילו היא בשיא תהילתה. זה כנראה תרגיל שנועד לעודד מכירת מינויים, אבל יש רושם שמדובר בתהליך עמוק יותר של ניתוק מהמציאות. במכבי מאמינים שהם יהיו "הקבוצה של המדינה" ויהי מה. ההנחה מבוססת על ההיסטוריה המפוארת ובסיס האוהדים הגדול ביותר, שחורג מעבר לגוש דן. אבל גם לקהל הנאמן כבר נמאס מהמוצר הירוד שמוכרים לו.
למעט השנתיים עם ווייד בולדווין ולורנזו בראון, שהגיעו כנראה בגלל השפעתו של דייויד בלאט כמנהל מקצועי, וחצי העונה שבה עומרי כספי חזר לישראל (ואז נפצע והייתה גם קורונה), מכבי רשמה עשור של עונות גרועות עם שחקנים מוגבלים וגם שני מאמנים איומים, נבן ספאחיה שבכלל לא היה בכיוון ויאניס ספרופולוס שהתחבב על ההנהלה כי היה פחות ביזיוני מקודמו (ואי-אפשר היה שלא), אך משעמם וחסר חזון. לעודד קטש יש חסרונות (הגנה זה גם חלק מהמשחק, כן?) אבל הוא טוב בהרבה משניהם.
ממה נובעת הדעיכה? מחסור בכסף. שני תהליכים קרו במקביל. הראשון, הרבה יותר יקר להחזיק כיום קבוצת יורוליג מצליחה מאשר פעם. שחקנים שהיית מביא ב-800 אלף דולר רוצים עכשיו שלושה מיליון דולר. כבר לא מספיק להיות מולטי-מיליונר כדי להחזיק מועדון צמרת. צריך להיות מיליארדר. אבל בעלי מכבי ת"א כנראה פחות עשירים מפעם.
התוצאה היא שביורוליג יש שלל קבוצות עם תקציבים הרבה יותר גדולים, שכל אחת מהן מחתימה לפחות שלושה-ארבעה כוכבים. הצהובים מביאים לרוב מקסימום אחד, וגם הוא לא ממש מהטופ. השאר זה כל מיני מציאות.
שחקנים שפעם היית מביא ב-800 אלף דולר רוצים עכשיו שלושה מיליון דולר. כבר לא מספיק להיות מולטי-מיליונר כדי להחזיק מועדון צמרת. צריך להיות מיליארדר. בעלי מכבי ת"א כנראה פחות עשירים מפעם
כקבוצה ישראלית, למכבי ת"א יש עוד המון תירוצים: קורונה, מלחמה, משחקי בית שנערכים בחו"ל, מדינה לא הכי אטרקטיבית לשחקנים ועוד ועוד. הכל נכון. אבל למה שמישהו יקנה מינוי כדי לראות את אחת משתי הגרועות ביורוליג כשהוא יכול להדליק את הטלוויזיה ולראות את בולדווין מיודענו, וגם דני אבדיה, לוקה דונצ'יץ', קווין דוראנט וחבריהם, משחקים כדורסל טוב באמת?
וכן. גם את הפועל ת"א. ואולי זה מה שהכי כואב לאוהדים: הם רואים שעם אותם תנאים, אפשר גם אחרת. ועוד מי שעושה זאת היא היריבה השנואה. אבל יש לזה כמובן מחיר – ב"כלכליסט" כבר פורסם על הגרעון המשמעותי של המועדון בשנה שעברה. אז מה עדיף? המשכיות מדשדשת או חלום שעלול להיגמר בן רגע? התלבטות קשה.
בשורה התחתונה: מפת הכדורסל האירופי השתנתה מאוד מאז ימי טל ברודי, מיקי ברקוביץ' ואולסי פרי. המצב שונה אפילו מהשנים של פיני גרשון והחבורה הנהדרת שלו. אבל עבור מי שראה את הקבוצות ההן - מכבי ת"א של היום היא פשוט דיכאון. אימפריות נופלות זה מחזה כואב לעין.
