הסיבה העיקרית לכך ששר הביטחון ישראל כ"ץ החליט לסגור את תחנת גלי צה"ל היא כדי להגביר את שליטת הקואליציה בתוכן משדרי האקטואליה והחדשות. איך אני יודע? פשוט! כ"ץ לא סוגר את תחנת גלגלצ, שמופעלת על ידי חיילות וחיילים, 90 אחוז מתכניה אינם מסייעים לתפקודו של הצבא, וגם הטענה שהמוזיקה שמשדרים בה מעלה את המורל של החיילים היא מפוקפקת.
מכאן שכ"ץ סוגר את גל”צ כי התכנים הפוליטיים המשודרים בה אינם לרוחו ולרוח הקואליציה. הוא אף לא מסתיר זאת. להפך. כ"ץ מבליט עובדה זו בהנמקות שהוא מספק להחלטתו.
העיתוי גרוע. בשנים האחרונות, בעיקר מאז שטל לב רם מונה למפקד, התחנה ביצעה תפנית מובהקת במאמץ לשרת את המאמץ הצבאי ולתגבר את המוטיבציה של הלוחמים ומשפחותיהם. גל”צ משדרת היום שפע של תוכניות צבאיות ותכנים המועילים מקצועית ומורלית למערך הלוחם. גם הוועדה המוטה פוליטית שכ"ץ מינה כדי לבחון את עתיד גלצ ציינה עובדה זו במסקנותיה.
ועדות שונות בחנו את סוגיית גל”צ במהלך 40 השנים האחרונות. בראש אחת מהן עמד מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר והרמטכ"ל הנוכחי, רא"ל אייל זמיר. הוועדה שבראשה עמד, כמו כל קודמותיה, המליצה להמשיך את קיומה של גל”צ במתכונת שונה במקצת. מסקנותיה היו שהתחנה משרתת את הפלורליזם התקשורתי – מרכיב חיוני בדמוקרטיה מתפקדת, וסגירתה תפגע בשיח הציבורי ובתרבות המקורית הישראלית שגל”צ תרמה רבות ליצירתה ולקיומה.
גילוי נאות: הייתי מפקד גלי צה"ל בשנים 1986-1983, בתקופה של מלחמת לבנון הראשונה ובזמן שהמחלוקת הציבורית הייתה בשיאה. גם אז נעשה ניסיון של פוליטיקאים לסגור את התחנה בטענה שהיא "שמאלנית מדי". כעיתונאי, גם אני לא הייתי לגמרי שלם עם העובדה שתחנה צבאית משדרת תוכני אקטואליה רגישים פוליטית בשעה שהיא סרה למרותם של קציני צבא בכירים וכפופה לשר הביטחון שהוא פוליטיקאי.
אף על פי כן, תמכתי במאמץ למנוע את סגירת התחנה. זאת מפני שבפרקטיקה, גל”צ הוכיחה שהיא מסוגלת להתמודד עם הסוגיה הנפיצה ולשדר בצורה ממלכתית, בין השאר באמצעות עריכה, הנחיה ופיקוח צמודים, מקצועיים ולא פוליטיים.
לשמחתי, הרמטכ"ל היה אז רפול ז"ל (שאיש לא חשד בו בשמאלנות יתר) ואחריו רב-אלוף משה לוי ז"ל (שאיש לא הטיל ספק בממלכתיותו). שניהם היו סבורים, כמו כ"ץ היום, שתחנת שידור צבאית המשדרת תוכני אקטואליה ונהנית מחופש דיבור היא אנומליה. הם דרשו אמנם תיקונים במבנה התחנה ובלוח משדרי האקטואליה, אבל השאירו את התחנה במתכונתה.
דוד בן-גוריון התכוון שגלי צה"ל תעזור לרבבות העולים בראשית ימיה של המדינה ללמוד עברית ולהפנים את מושג הממלכתיות. אולם עם השנים, גלצ הרימה תרומה חשובה ביותר לתרבות ולשיח הציבורי בישראל והכשירה דורות של עיתונאים.
לכן, גם אני תמכתי ותומך בהמשך קיומה, אבל הצעתי להעביר אותה בהדרגה לבעלות גוף ציבורי, לא ממשלתי, שיתפעל אותה כתחנה שקהל היעד שלה הוא צעירים, ויעבדו בה יוצאי צבא טריים ולצידם אזרחים בעלי ניסיון. המימון יבוא כמו היום ממשדרי חסות, פרסומות ותרומות ומעט מאוד תקציב ממשלתי.
אולם כ"ץ לא רוצה בתיקון האנומליה, כפי שהוא קורא לזה. הוא רוצה לצמצם עד כמה שאפשר את השידור הציבורי. זה משתלב במאמצי שר התקשורת קרעי והקואליציה לשלוט בשידור הציבורי ובתכניו בלי הגבלה. היעד הסופי הוא שהפוליטיקאים יוכלו להשפיע ולהתערב בצורה בוטה גם בתכני התקשורת הפרטית. ככלל, ככל שמתמעט מספרם של ארגוני התקשורת, כך קל יותר לשלוט בהם. באותה שיטת פעולה נקט ויקטור אורבן כשהשתלט על התקשורת הציבורית והפרטית בהונגריה. כ"ץ מצא דרך להשתלב במאמץ הקואליציוני לבסס שליטה בתקשורת הישראלית – כנראה בתקווה לקצור נקודות זכות בפריימריז.
היעד הסופי הוא שהפוליטיקאים יוכלו להשפיע ולהתערב בצורה בוטה גם בתוכני התקשורת הפרטית
