איך נראית אנטישמיות? לעיתים היא מגיעה בסטייל צעיר ונוצץ של מועמד כמו זוהרן ממדאני, ראש עיריית ניו-יורק החדש, שבעיניו אין לישראל זכות קיום לגיטימית כמדינת העם היהודי, ושהאנטישמיות שלו עטופה בטיעונים שנשמעים יפים ונכונים במחוזות השמאל האמריקאי. לעיתים אפשר לקבל את האנטישמיות לפנים באמירות בוטות, כמו הראיון של ניק פואנטס, משפיען רשת בן 27 בלבד וניאו-נאצי מובהק, שהתראיין השבוע באריכות רבה לפודקאסט של טאקר קרלסון, עיתונאי המזוהה עם הימין העמוק באמריקה.
"היהודים אחראים לכל מלחמה בעולם", מסביר פואנטס הצעיר, שמעריץ את היטלר ומזכיר מעל לכל במה כמה מגניב הוא היה. הכחשת השואה של פואנטס לא זוכה להתנגדות, אלא מתקבלת בהבנה ואפילו בחיוך גם כשהוא משווה את קורבנות השואה לעוגיות שרופות. "אם לוקח שעה לאפות מגש אחד של עוגיות, ויש 15 תנורים שפועלים במשך 24 שעות במשך חמש שנים, איך זה מסתכם בשש מיליון עוגיות?" הוא שואל, ולא מחכה לתשובה.
עם כל ההבדלים ביניהם, פואנטס בן ה-27 וממדאני בן ה-34 מלמדים משהו על העתיד של ארצות-הברית, על כיוון הרוח. המדינה שהייתה "מולדת שנייה", כפי שכינו אותה המהגרים היהודים שהגיעו אליה מאירופה, הופכת למקום הרבה פחות בטוח למי שרואים בה בית.
נתונים שפורסמו בשבוע שעבר על ידי הליגה נגד השמצה וארגון הגג של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה ממחישים את עומק השבר. יותר מ-55 אחוז מהנשאלים אמרו כי חוו בשנה האחרונה לפחות סוג אחד של אנטישמיות, 57 אחוז מהנשאלים מאמינים כי כיום אנטישמיות היא "חלק שגרתי" מהחוויה היהודית באמריקה, ואחד מכל חמישה משיבים תיאר כי חווה תקיפה, איומים או הטרדות בשל זהותו היהודית. יותר משליש היו עדים לאירוע אנטישמי שכלל אלימות או איומים באלימות.
ההזדהות של הדור הצעיר, מימין ומשמאל, עם אנטישמיות והפיכתה לחלק מהנוף ולא שוליים סהרוריים היא קריאת השכמה לכל יהודי בעולם, אבל בייחוד למדינה היהודית היחידה על הגלובוס - ישראל.
"שתי המפלגות בארצות-הברית משתמשות באנטישמיות לצרכים שלהן", מסבירה הסופרת והאינטלקטואלית ד"ר דארה הורן. "האקלים הפוליטי בארה"ב נעשה רעיל ומקוטב ובמקום לראות את האנטישמיות כבעיה משותפת, כל צד מנצל אותה כדי להאשים את הצד השני. יש פה תופעה רחבה של חברה שמסרבת לראות את השנאה הזו כמשהו עקבי, בעל שורשים עמוקים, שמופיע שוב ושוב בכל ההקשרים. ובינתיים, היהודים, במיוחד הצעירים, משלמים את המחיר, בין אם ברחובות ובין אם בקמפוסים.
"הראיונות האחרונים של טאקר קרלסון והעובדה שהם התקבלו בשוויון נפש גרמו ליהודים אמריקאים רבים בימין הפוליטי להרגיש לראשונה כמו שיהודים מרגישים בשמאל האמריקאי כבר כמה שנים – תחושת בגידה עמוקה. בגלל שבימין ראו כמה קשה היה ליהודים לגנות את האנטישמיות משמאל כשהיא רק הרימה ראש, אני מקווה שהפעם התגובה תהיה חד-משמעית ולא יעשו את אותה טעות של להוריד את הראש ולקוות שזה יחלוף".
"שתי המפלגות בארצות–הברית משתמשות באנטישמיות לצרכים שלהן. ובינתיים היהודים, במיוחד הצעירים, משלמים את המחיר, בין אם ברחובות ובין אם בקמפוסים"
הורן היא אחד הקולות הבולטים והחשובים של יהדות ארצות-הברית במאבק באנטישמיות. הוריה היגרו לארה"ב מרוסיה, היא גדלה בקהילה היהודית בניו-ג'רזי והפכה לסופרת פופולרית וחוקרת ספרות. בשנת 2021 הוציאה ספר מאמרים עיוני תחת השם הפרובוקטיבי "אנשים אוהבים יהודים מתים". הספר הפך לפופולרי בעולם כולו. אחרי 7 באוקטובר היא הוזמנה לשבת בוועדה המייעצת בהרווארד להתמודדות עם האנטישמיות בקמפוס, ולאחר שהמלצותיה לא התקבלו אף העידה על התנהלות האוניברסיטה בקונגרס.
יהדות ארצות-הברית היא הגדולה והחזקה מבין הקהילות היהודיות בתפוצות, אבל אירועים אנטישמיים מתרחשים ללא הפסקה באין ספור מקומות על הגלובוס, חלק גדול מהם במסווה של מאבק למען הפלסטינים. כך ההופעה של הזמרת הישראלית נגה ארז פוצצה במקסיקו על ידי פעילים של תנועת החרם, שתקפו באלימות את המבלים ושפכו עליהם צבע אדום. בסוף השבוע הקדיש עיתון "הארץ" מאמר ארוך ומנומק לחרם שחווים אביחי פרטוק ורואי פרז, שני די-ג'ייז בעלי שם עולמי, שהמסיבות שלהם מבוטלות בזו אחר זו. במאמר תיאר ניסן שור איך לא משנה עד כמה יתנערו השניים, שכלל לא חיים בארץ, מישראל ופעולותיה – הם עדיין יוקעו ויוחרמו. "פרטוק ירד על ברכיו והתנער מכל מי שהוא-עצמו היה בעברו הלא-רחוק, מהמדינה שבה גדל והתבגר ובילה את מרבית חייו וכמובן מכל שריד של אידיאולוגיה ציונית", כתב שור, "אבל 'רייברים למען פלסטין' המשיכו לדרוש בתוקף שיחרימו אותו גם במסיבות הבאות. עבורם, פרז ופרטוק אשמים מעצם היותם. הגורל שלהם נקבע מראש מתוקף זהותם".
שור כתב מאמר חד ובהיר על כך שאין שום משמעות לעמדות ודעות ואפילו לא לכך שהשניים לא חיים בישראל כבר עשור, אבל נמנע לחלוטין מלהשתמש במילה אחת בטקסט: אנטישמיות.
אם גם הפרוגרסיבים וגם הימנים, גם בארה"ב וגם באירופה, ומתברר שאפילו פה בישראל, מסרבים לקרוא לילד בשמו - איך אמורים להתמודד עם התופעה? אנטי-ציונות פשוט הפכה למלבוש חדש לשנאת יהודים. "כשאני מדברת בקמפוסים, תמיד מישהו שואל: אי-אפשר להיות אנטי-ציוני בלי להיות אנטישמי?" אומרת הורן, "ואני מזכירה שזו סיסמה שבאה מהבולשביקים ב-1918. הם טבעו את הסיסמה ‘אנחנו לא אנטישמים — אנחנו רק אנטי-ציונים' 30 שנה לפני שבכלל הייתה מדינה ליהודים. בשם האידיאולוגיה הזו הם רדפו, עינו, כלאו ורצחו עשרות אלפי יהודים.
"אין עוד תנועה בעולם שמתנגדת לעצם קיומה של מדינה מסוימת. אין דבר כזה ‘אני אנטי-ירדן’ או ‘אני אנטי-פקיסטן’, למרות ששתיהן מדינות שנוצרו בערך באותה תקופה כמו ישראל, מפירוקן של אימפריות במאה ה-20. רק לגבי מדינה אחת בעולם, ישראל, קיים זרם שמצהיר שהוא מתנגד לעצם קיומה. וזה כשלעצמו צריך להדליק נורה אדומה".
תור הזהב של יהדות ארצות-הברית מגיע לסיומו, וההכרה בכך חדשה וכואבת. "יש אמונה מאוד עמוקה בקרב יהודי ארצות-הברית שאמריקה היא היוצאת מן הכלל של ההיסטוריה היהודית, המקום שבו שנאת יהודים לא תחזור על עצמה בעוצמה", מסבירה הורן. "זה מובן, כי חיי היהודים באמריקה טובים בהרבה מאשר ב-99.9 אחוז מהנקודות האחרות בהיסטוריה היהודית.
"יש פה הרבה יותר בורות מאשר זדון, והמשימה שלנו היא לחנך את הציבור האמריקאי על התרבות היהודית ועל הדינמיקה של האנטישמיות ככלי להשגת או שימור כוח"
"אנחנו מתייחסים לעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה כאל סמל הנורמליות, אבל למעשה תקופת הפריחה של יהדות ארצות-הברית זו החריגה ההיסטורית. וגם, עלינו לזכור ש'תור הזהב' הזה לא קרה מעצמו. הוא קרה באמצעות אקטיביזם יהודי-אמריקאי מאסיבי בשתי חזיתות: אקטיביזם משפטי ופוליטי למאבק באפליה, ואקטיביזם תרבותי: ספרים ומאמרים רבי-מכר של רבנים במגזינים פופולריים, סרטים שהציגו אנטישמיות כלא-אמריקאית ועוד. אמריקה שונה ממקומות קודמים שבהם חיו יהודים היסטורית, מכיוון שליהודים אמריקאים יש את החופש והיכולת להשתתף במערכות הפוליטיות והתרבותיות. בעיניי, פה נמצא המפתח להתמודדות עם המצב".
התסכול האדיר מגל האנטישמיות לאחר 7 באוקטובר קרא להורן שוב לפעול. בימים אלו היא הקימה את ארגון TELL – ארגון שמטרתו לספר לאמריקאים על הציוויליזציה היהודית במטרה למגר אנטישמיות. בדיוק אותה מנהיגות תרבותית שהפכה את יהודי ארצות-הברית לכל כך משמעותיים. "אחרי 7 באוקטובר הוצפתי בשני סוגים של תגובות: יהודים-אמריקאים שמבקשים ממני עזרה, ולא-יהודים אמריקאים ששואלים אותי איך הם יכולים לעזור.
"בארצות-הברית יש הרבה יותר בורות מאשר זדון, וזו הזדמנות בעיניי. המשימה שלנו היא לחנך את הציבור האמריקאי הרחב על התרבות היהודית והדינמיקה של האנטישמיות ואנחנו מתחילים בבתי הספר הציבוריים האמריקאיים. לצערי כל מה שיודעים היום על יהודים זה שהם מתו בשואה. אם אתה חושב שיהדות זו רק דת, אז באמת אין סיבה שלדת תהיה מדינה. אבל יהודים הם עם שיש לו מולדת, היסטוריה ותרבות.
"ב-TELL אנחנו מלמדים את כל זה, וגם מדגישים שאנטישמיות זו לא דעה קדומה. אנטישמיות היא כלי שאנשים משתמשים בו כדי להשיג או לשמר כוח. השקר הוא תמיד אותו שקר: שהיהודים הם המכשול לאידיאל של חברה באותה עת. ואפשר לזהות את השקר הזה משנת 40 לספירה באלכסנדריה ועד ימינו. בעולם של פייק ניוז כמובן שהמאבק הזה הרבה יותר מורכב ומסובך".
העולם המערבי כפי שאנחנו מכירים אותו משתנה. כמו המסת הקרחונים – זוהי פעולה שנדמית איטית, אבל היא דרמטית. בעידן בו דמוקרטיות במשבר חסר תקדים, הפופוליזם משגשג והאמת נעדרת, הסכנה ליהודים הופכת מוחשית מאי פעם. זו סכנה לפרט היהודי, לקהילות היהודיות וגם למדינת היהודים. הבית שלנו.
בישראל אנו ניצבים אל מול אתגרי ענק מבית ומחוץ, ובתפוצות יהודים נדרשים שוב לחשב את מקומם מחדש. איך נערכים לנחשול כזה? זו בעיה סבוכה שדורשת לפני הכל הכרה בחומרת המצב, ואז שיתוף פעולה ויצרת מערכות יחסים משמעותיות וחמות בין הקהילות והמנהיגים בארץ ובתפוצות. הישראלים והיהודים בעולם תלויים זה בזה וזקוקים זה לזה. העמידה לבד אל מול האתגרים הללו היא טעות אסטרטגית ומוסרית. ¿
