מי שחשב שהדחת יולי אדלשטיין מראשות ועדת החוץ והביטחון והחלפתו בבועז ביסמוט יביאו על מגש של כסף את חוק הגיוס, כלומר חוק ההשתמטות, גילה שהחיים הפוליטיים יותר מסובכים. כבר שלושה שבועות מבטל ביסמוט את הישיבות לקראת קריאה שנייה ושלישית בגלל שתי סיבות מרכזיות: האחת משפטית – היועמ"שית של הוועדה, עו"ד מירי פרנקל-שור, מסרבת לחתום על כל הסעיפים; והשנייה פוליטית – יו"ר ש"ס אריה דרעי קיבל רגליים קרות.
בכיר באחת המפלגות החרדיות טוען שדרעי מתכוון לסגת מההסכמה שלו למתווה המרוכך למדי של ביסמוט. זה קורה גם בגלל ביקורת שהוא חוטף מציבור חרדי קיצוני, וגם משום שהוא לא הצליח לגייס את הרבנים של יהדות התורה.
"דרעי ייסוג כי הוא מבין ששום דבר טוב לא ייצא מזה", אמר הבכיר. "אני מזכיר לך שזה אותו דרעי שהסכים ב-2016 למתווה הכותל, אבל אז חזר בו בגלל הביקורת. וממילא, אי-הסכמה על חוק גיוס משרתת את נתניהו, שלא באמת ירצה ללכת על חוק הגיוס לפני בחירות".
ראוי להדגיש: בתקופת ביסמוט, כמו בתקופת אדלשטיין, מתווה חוק הגיוס הוא בגדר סוד מדינה. ראו אותו שלושה אנשים בלבד: ביסמוט, נתניהו והיועמ"שית פרנקל-שור. השאר לכל היותר עודכנו בעקרונות או בסעיפים מרכזיים.
גורם (שאינו חרדי) בוועדת החוץ והביטחון התייחס להקפאה בדיונים על החוק והסביר: "יש קמפיין על הראש של דרעי, והוא מבין שזה לא נכון לו אלקטורלית ללכת למהלך של חוק גיוס בלי יהדות התורה. את הרב יוסף הוא הצליח לכופף וגם את הירש. אבל הרב לנדו חולה כרגע, ואי-אפשר לעלות אליו לרגל עם נוסח החוק כדי לקבל אור ירוק. אז דרעי ביקש מנתניהו להקפיא בינתיים את ההתקדמות בחוק".
אז מה יקרה? האם הקואליציה אכן מתערערת? לא בטוח. בשלב זה אמנם הח"כים החרדים לא יצטרפו להצבעות, אבל מאחורי הקלעים מדברים על עסקה: תמיכה של ש"ס ויהדות התורה בתקציב, תמורת פיצוי על הסנקציות המופעלות נגדם, בעיקר בתחום מימון המעונות.
מלשכת דרעי נמסר בתגובה: "נוסח החוק נמצא על שולחנם של חכמי וגדולי הדור, ורק בידיהם נתונה ההכרעה. כל ניסיון לייחס לרב דרעי עמדות או כוונות שאינן קיימות הוא שקרי, מגמתי, ונועד לזרוע בלבול והטעיה בציבור".
***
גדי איזנקוט סופג לא מעט ביקורת מצד שותפיו לגוש על החלטתו שלא להכריע בשלב זה אם הוא חובר לבנט או ללפיד, או שמא ייכנס לבדו למרוץ במסגרת מפלגת "ישר" שהקים.
הרציונל של בנט הוא כזה: רק אם יסומן כבר מעכשיו קרב דו-ראשי (ביבי-בנט), הציבור יבין מי נגד מי, וכך יתאפשר להתחיל להזיז מצביעים מימין. איזנקוט חושב הפוך: לדעתו צריך לבסס מפלגת מרכז חדשה שתחבור לבנט קרוב ככל האפשר לבחירות, כדי לא לאבד עד אז את המומנטום. "אני רץ לבד עד לנקודה שבה יוכרז על תאריך לבחירות", משיב איזנקוט למי ששואל אותו.
בינתיים הוא מנסה להוביל מהלכים מאחורי הקלעים כדי להגיע להסכמות מלאות עם כל המועמדים בגוש. הצעד הראשון נוגע לשאלת המועמד לראשות הממשלה. איזנקוט מציע שיהיה זה העומד בראש המפלגה הגדולה ביותר בגוש, זו שתחזיק בסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב את הממשלה הבאה. בשיחות עם שותפיו וגם בכנסים פומביים הוא חוזר על העקיצה שלפיה "ראש ממשלה עם שישה מנדטים ‑ זו גניבה".
המהלך השני הוא ציפוף השורות ומזעור הסיכוי לבזבוז קולות. איזנקוט מנסה להגיע להסכמה בין כל המועמדים שלפיה מי שהסקרים בתקופה שלפני הבחירות ינבאו לו פחות מחמישה מנדטים – יפרוש או יחבור למפלגה אחרת. הוא לא נוקב בשמו של בני גנץ, אבל כוונתו ברורה.
בסוף השבוע צפוי איזנקוט לפרסם מסמך שיכונה "מטרות המפלגה לקראת הבחירות הבאות". מדובר במעין מצע שחלקו כולל הצהרות שנמצאות עמוק בתוך גבולות הקונצנזוס הישראלי והמובן מאליו: למשל מסורת ומורשת לצד קדמה וחדשנות, מהפכה בחינוך הממלכתי, קידום ושילוב צעירים בפוליטיקה, הקמת רשות לאומית שתכין את ישראל לשנת ה-100 שלה ועוד.
מנגד, יש במסמך כמה רמזים לערכים אידיאולוגיים שלא ברור כיצד ידורו בכפיפה אחת עם שותפים פוטנציאליים כמו בנט, ליברמן ואפילו לפיד. ראשית, במטרות המפלגה מופיעה המילה "שלום" ("חתירה לשלום כבסיס למעמדה של ישראל בין העמים"). מעבר לכך מובעת שם התנגדות להחלת ריבונות ביהודה ושומרון ותמיכה בהפרדה בין ישראלים לפלסטינים – כל זאת במטרה לשמור על הרוב היהודי בגבולות הקו הירוק.
איזנקוט צפוי לפרסם מעין מצע שלא ברור כיצד יתקבל אצל שותפיו הפוטנציאליים בנט וליברמן: חתירה לשלום, התנגדות להחלת ריבונות ביהודה ושומרון והפרדה מהפלסטינים
עבור הקורא יאיר לפיד יובהר במסמך שאיזנקוט מתנגד בתוקף להצעות החוק לשלילת זכות ההצבעה למי שאינו מתגייס. עם זאת, הוא דורש שם "גיוס לכל": שירות צבאי-לאומי ליהודים (כולל חרדים) ושירות אזרחי לערבים.
***
האם הקואליציה מסרבת למנות לראשות ועדת הצעירים בכנסת ח"כ ערבי באשר הוא ערבי? הנה הסיפור לשיפוטכם.
סיעות האופוזיציה החליטו בהסכם פנימי למנות שלושה ראשי ועדות ברוטציה: אלון שוסטר (כחול לבן) החליף לפני כשבוע את מיקי לוי (יש עתיד) בראשות הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ומירב כהן (יש עתיד) החליפה את פנינה תמנו (כחול לבן) בוועדה לקידום מעמד האישה. אבל כשבאופוזיציה ביקשו לממש את החילופים גם בוועדה לענייני צעירים - אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל) במקום נעמה לזימי (הדמוקרטים) – לפתע התעוררה בעיה.
אף שמדובר בעניין פנימי של סיעות האופוזיציה, ניצל ח"כ אופיר כץ (הליכוד) את היותו יו"ר ועדת הכנסת, שאמורה לאשר את החילופים, והוא מסרב להביא את הנושא הטכני הזה להצבעה.
מי שניסה בתחילה להיחלץ לטובת טיבי היה ח"כ משה גפני (יהדות התורה), שהגיע במיוחד לוועדת הכנסת כדי להצביע עבורו. "באת לתמוך בטיבי?" שאלו אותו ח"כים בקואליציה. "אז תדע שלא נאשר אותו". גפני התקומם: "זה בכלל עניין של האופוזיציה. מה שאתם עושים ממש לא בסדר". גפני אולי בנה על עמיתיו מש"ס, שהבטיחו להגיע גם לתמוך, אבל אלה נעלמו רגע לפני ההצבעה.
טיבי עצמו פנה לח"כים של הליכוד בוועדה ואמר: "יש לכם פריימריז ולכן הכל אצלכם זה הצגות. מצידי תיחנקו עם הוועדה הזו. רובכם לא תהיו בכנסת הבאה".
זאת לא הפעם הראשונה שבה עולות טענות מסוג זה. בעבר הלא-רחוק סירבה הקואליציה למנות את טיבי ואת מנסור עבאס (רע"מ) לתפקידי סגן יו"ר הכנסת, אף שכל אחד מהם עומד בראש סיעה המונה לפחות חמישה ח"כים, מה שעל פי המסורת בכנסת אמור להכשיר אותם לכך. "מבחינתם כל ערבי בכנסת הוא תומך טרור", סיכמה ח"כ מירב בן ארי (יש עתיד). "כך נראית הגזענות שלהם".
בתגובה אמר יו"ר הקואליציה כץ: "אני גאה בהחלטה המצוינת שלי. האופוזיציה רוצה למנות מי שמבוקר עד ערב מכפיש את חיילי צה״ל ומסרב להכיר בחמאס וחיזבאללה כארגוני טרור. כל עוד אני מכהן כיו״ר ועדת הכנסת, לא טיבי, לא כסיף ולא עודה יקבלו תפקידים". ¿
