כדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר באיראן, אבל ההצלחות האמיתיות בזירות הבינלאומיות הן במקצועות הכוח והקרבות: 86 מ-88 המדליות שהשיגה איראן במשחקים האולימפיים, כולל 26 מ-27 מדליות הזהב, הגיעו על מזרן ההיאבקות, בהרמת משקולות, טאקוונדו וקראטה. אבל יש זירה אחת שבה משטר האייתוללות באיראן שולט ללא עוררין בעולם: הוצאות להורג של ספורטאים.
הנושא הכאוב הזה עלה השבוע שוב לכותרות בעקבות הידיעות לפיהן איראן עומדת להוציא להורג את המתאגרף מוחמד ג'וואד וופאי סני (30). הוא זכה בתארים אזוריים ואימן מתאגרפים צעירים, אבל את פרסומו קנה בעקבות השתתפותו במחאות שפרצו במדינה ב-2019. הוא נעצר, הואשם בהצתה, הרס רכוש ציבורי, תמיכה בתנועה המתנגדת לשלטון והפצת שחיתות ונידון לעונש מוות. ההוצאה להורג בוטלה כבר פעמיים, אבל בית המשפט העליון באיראן אישר אותה בפעם השלישית באוקטובר.
הפעם, בעולם התגייסו למענו: יותר מ-20 ספורטאים ומאמנים בינלאומיים, כולל מדליסטים אולימפיים, ובראשם טניסאית העבר מרטינה נברטילובה, חתמו על עצומה הקוראת לעצור את תהליך ההוצאה להורג ולהציל את חייו של וופאי סני.
גזר הדין הוא חלק מהאינפלציה המטורפת המתרחשת ברפובליקה האיראנית בכל האמור להוצאות להורג של אזרחים. לפי דיווחים של אגודות בינלאומיות לזכויות אדם, הוצאו השנה להורג יותר מאלף אזרחים (הסטטיסטיקה נכונה לעד סוף ספטמבר, כך שהגרדום עוד נטויה), המספר הגדול ביותר מזה שלושה עשורים. זו השנה החמישית ברציפות שבה נרשמת עלייה בקצב ההוצאות להורג.
וופאי סני ישב חמש שנים בכלא. רוב הזמן הוא שהה בצינוק ועבר התעללויות ועינויים קשים שבאמצעותם הצליחו הרשויות להוציא ממנו הודאות בכפייה. בסופו של דבר, ככל הנראה ולמרות המחאה הבינלאומית, הוא עומד להיות עוד נתון בסטטיסטיקה. אבל הוא רחוק מלהיות הספורטאי היחיד ברשימה.
היסטוריה של מוות
קשה לשכוח את הדמעות בעיניהם של אוהדי ואוהדות נבחרת איראן במשחקה הראשון במונדיאל בקטאר נגד אנגליה. כזכור, השחקנים סירבו לשיר את ההמנון כמחווה למחאות שהתחוללו באותם ימים במדינה. המשטר, ששלח מאות סוכני ביון לקטאר כדי להבטיח שלא יבוצעו עריקות ושכל שחקני וצוות הנבחרת יתנהגו לפי הוראות היצרן, שיגר לשחקנים מסר: מי שלא ישיר, יועלה בטיסה לטהרן ומשם לצינוק ותאי העינויים. השחקנים הפנימו.
ההוצאות להורג של ספורטאים התחילו כמעט מיד לאחר המהפכה. המתאבק הושאנג מונטאזראלזוהור זכה מספר פעמים באליפות המדינה וייצג את איראן באולימפיאדת מונטריאול ב-1976. ב-1981 הוא זכה בעוד אליפות לאומית, ומספר ימים לאחר מכן נעצר בחשד להתקוממות. הוא עונה במשך חודשיים, ובאוקטובר 1981, כשהוא רק בן 30, הוצא להורג על ידי כיתת יורים.
לאחר שמסמכי וויקיליקס חשפו כי קיקבוקסר איראני מדבר בגנות המשטר ומתכנן עריקה לארה"ב, עצר המשטר ב-2010 את מג'יד ג'מאלי פאשי, שרק שנה לפני כן זכה במדליית ארד באליפות העולם. הוא הואשם בריגול עבור ישראל ופיצוץ האופנוע שהרג את מדען האטום מסעוד עלי מוחמדי. פאשי הודה בשידור ישיר בכך שעבר אימונים בישראל על ידי המוסד, והוצא להורג בתלייה במאי 2012, בגיל 34. כמה שעות לאחר התלייה, הציגה הטלוויזיה האיראנית את הדרכון הישראלי של פאשי – פוטושופ גרוע של תמונה מוויקיפדיה.
פורוזאן עבדי, קפטנית נבחרת הכדורעף, נעצרה ב-1981 בגין חברות בתנועת שמאל מתנגדת שלטון ונאומים חוצבי להבות. היא נשפטה לחמש שנות מאסר, ישבה בתא שמתאים לשלוש עם 25 אסירות נוספות, הייתה שנה וחצי בצינוק מבודד, ונשפטה לעוד שנתיים מאסר לאחר שסירבה לקרוא הצהרה שהוכתבה לה. באוגוסט 1988 היא נשפטה על ידי טריבונל שכלל את התובע של טהרן, שופט דת ואיש מודיעין באשמה של "כוונת מלחמה נגד אלוהים", והוצאה להורג בתלייה בגיל 31. והיו גם כדורגלנים ידועים שזה היה גורלם.
ההוצאה להורג המפורסמת ביותר, גם בגלל שהייתה האחרונה, וגם בגלל שהתרחשה כשהעולם כבר היה מוצף ברשתות חברתיות, הייתה של המתאבק נוויד אפקרי. בספטמבר 2018, אפקרי נעצר בחשד לרצח של עובד מדינה. המשפט היה בדיחה עצובה: השופטים הסתמכו על מצלמות אבטחה שזיהו את אפקרי באזור אבל לא בזירת הפשע, אחד העדים שטען כי ראה את אפקרי בקרבת מקום אמר כי זו הפעם הראשונה שהוא רואה את החשוד, ואילו אחרים טענו כי נתנו עדות שקר תחת לחץ. אפקרי עצמו טען שההודאה שלו ניתנה תחת עינויים. המלחמה על חפותו לא הועילה, גם לא המחאות העולמיות, כולל מתומאס באך, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, ודונלד טראמפ, אז בקדנציה הראשונה כנשיא ארה"ב.
