"החזרה היא חזרה עצובה, היא האישור האחרון לטרגדיה שקרתה לנו, אבל היינו חייבים להגיע לסוף הזה. השבועות האחרונים היו קשים מנשוא. עכשיו יהיה אפשר להתחיל להשתקם ולחזור לחיים". כך, באמצעות מטה המשפחות להחזרת החטופים וקיבוץ בארי, הודיעה משפחתו של החלל החטוף מני גודארד (73) ז"ל, שהושב בחמישי בערב לקבורה בישראל.
גודארד, שנולד בתל-אביב, התאהב בקיבוץ בארי כבר בגיל 13. הוא שיחק כחלוץ והיה מלך השערים בהפועל בארי, ובהמשך התגייס לשריון ולחם במלחמת יום הכיפורים. אחרי שחרורו עבד כמציל, שם פגש את איילת, ובהמשך חזרו יחד לבארי וגידלו שם את ילדיהם, מור, גל ובר, וב-2005 אימצו את גוני. בקיבוץ ניהל גודארד במשך שנים את הבריכה והיה דמות אהובה במיוחד.
לאחר השבתו של גודארד אמרו בבארי: "זו סגירת המעגל שלה ציפתה המשפחה במשך 769 ימים כואבים". בקיבוץ סיפרו שבבוקר הטבח הציתו מחבלים את ביתם של איילת ומני גודארד. השניים ברחו מהממ"ד, ומחבלי חמאס המתינו להם בחוץ. הם רצחו את מני וחטפו אותו. איילת הצליחה להסתתר בין השיחים במשך שעות, עד שנרצחה.
במהלך המלחמה סיפרה בתו בר שנערך ניסיון חילוץ של אביה: "חיילים אמיצים ניסו לחלץ את אבא אבל זה לא הצליח", אמרה. "הם הצליחו לחלץ מקרר שבו היו ממצאים של אבא".
בנם של מני ואיילת, גוני, שהיה בבוקר 7 באוקטובר במגורי הצעירים בקיבוץ, ניסה באותו בוקר להגיע לבית הוריו בין הגופות והעשן. הוא קשר חולצה לבנה לראשו כדי להיראות כמחבל, לקח סכין ורכב על אופניו לעבר הבית. "זה היה אינסטינקט. רק רציתי להציל אותם", סיפר.
בהודעה שפירסמה המשפחה נאמר עוד: "אבא הוחזר. לא הביתה ולא כפי שהיינו רוצים, אלא לאדמת ארץ ישראל שכל כך אהב. הוא כבר לא שוכב מוטל ברחובות הארורים של עזה ואחרי 769 ימים אפשר לנשום. הגוף הטהור והתמים שלו יוכל לנוח, ואנחנו נוכל להתחיל להשתקם".
המשפחה הודתה "לכל עם ישראל שעמד לצידנו. למטה משפחות החטופים, לצה"ל, למינהלת השבויים והנעדרים ולכל כוחות הביטחון", ושלחה תנחומים "לכל המשפחות השכולות ששילמו את המחיר הכבד מכל".
בסיום פנו לשלוש המשפחות שנותרו בתוך הסיוט: "משפחות גוילי, אור ורינטלאק - אנחנו איתכן. כמו שאבא אמר, 'זה לא נגמר עד שזה נגמר'".
גודארד יובא למנוחות מחר בשעה 13:00 בקיבוצו, בארי.
