אחרי ששופטי בג"ץ כמעט התחננו ששר המשפטים יריב לוין והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה יגיעו לפשרה בסוגיית ניהול חקירת פרשת הפצ"רית, תגובות הצדדים לבג"ץ ביום חמישי בישרו שהמגעים נכשלו. לפי החלטת השופטים, בהיעדר הסכמה צפוי היום להינתן פסק דין.
מה הן האפשרויות העומדות בפני בג"ץ? ראשית, לקבל את אחד מהמתווים שהציעו הצדדים - שר המשפטים או הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה - אך נדמה כי אף אחד מהם לא עומד בהערות השופטים בדיון. השופטים הבהירו שנציב הביקורת על השופטים אשר קולה לא יכול שיהיה לו עיסוק נוסף, וכי ישנה בעייתיות בהשפעה של שר המשפטים על החקירה. לוין הציע כי קולה, שאותו הוא עצמו מינה, ינהל את החקירה ויתלווה לו עובד מדינה שימנה בית המשפט, הצעה שגם לא עומדת בהערות השופטים.
גם הצעת הפרקליטות שימונה שופט עליון בדימוס שינהל את החקירה יחד עם פרקליט המדינה עמית איסמן, תתקשה לעמוד בהערות השופטים, שכן הם הדגישו את האפשרות שפרקליט המדינה נמצא בניגוד עניינים בשל השתתפותו לפחות באחת מישיבות בדיקת ההדלפה של סרטון שדה תימן, שטויחה בפרקליטות הצבאית.
הצעת השופטים לצדדים כי החקירה תוטל על רשות התחרות או הרשות לניירות ערך גם היא בעייתית, כי הללו - כמו פרקליט המדינה - כפופים ליועמ"שית.
נראה שהאפשרות העדיפה על השופטים היא ניהול החקירה על ידי שופט מחוזי מכהן. מדובר באפשרות חריגה, מכיוון שהיא מקימה את פרקטיקת ה"שופט חוקר" שאינה מקובלת בישראל. בפני אפשרות זאת ניצבים כמה אתגרים: הראשון הוא שחוק בתי המשפט מאפשר לשופט מכהן עיסוק אחר מלבד תפקידו כשופט, רק בהסכמת נשיא העליון ושר המשפטים. אם בג"ץ לא יאפשר ללוין לבחור, לוין לא יאשר לשופט מחוזי שייכפה עליו את העיסוק הנוסף של ניהול החקירה. פסק הדין יצטרך לגלות יצירתיות ואקטיביסטיות יתר כדי לאפשר לשופט לנהל את החקירה ללא אישור שר המשפטים ובניגוד לחוק.
האתגר הנוסף הוא מי יהיה זה שיבחר את השופט המכהן ואם בג"ץ יאפשר לפרקליט המדינה מחד או לשר המשפטים מאידך דריסת רגל בחקירה. ככל שבג"ץ ירחיק את הפרקליטות מהסוגיה תעלה השאלה: האם בסוף החקירה בכל זאת תהיה הפרקליטות זו שתקבל את ההחלטה להגיש כתב אישום? וככל שה"שופט חוקר" יקבל את ההחלטה, הוא הרי לא יוכל לנהל את התיק בפועל, ושוב תעלה שאלה אם בג"ץ יאלץ את הפרקליטות לנהל תיק שהיא לא הייתה שותפה בהגשתו.
