עֵת אֶהֱגֶה כֵּיצַד חָדֵל אוֹרִי
בַּחֲצִי יָמַי בִּשְׁחוֹר מֶרְחַב עוֹלָם,
וּפְרִי רוּחִי כַּמָּוֶת נֶעֱלַם,
בָּטֵל בְּלִי רֶוָח, אַף כִּי אֶת בּוֹרְאִי
אֶכְמַהּ בּוֹ לְשָׁרֵת, וּלְהַצִּיג
חֶשְׁבּוֹן אֱמֶת, פֶּן בִּי יָשׁוּב לִגְעֹר;
"יִדְרשׁ הָאֵל עֲמַל יוֹמוֹ, גְּזוּל אוֹר"?
אֶשְׁאַל בְּתֹם. אַךְ סַבְלָנוּת תַּבְלִיג
עַל הַמִּרְמוּר, וְאָז תָּשִׁיב: "לָאֵל
אֵין חֵפֶץ בַּעֲמַל אָדָם, פְּרִי רוּחַ;
ַנוֹשְׂאֵי עֻלּוֹ הַקַּל יִגְמֹל, וְדַי לוֹ.
כִּסְאוֹ מַלְכוּת. אַלְפֵי שְׁלוּחֵי הַלֵּל
עַל יָם וָאָרֶץ נֶחְפָּזִים בְּלִי נוּחַ:
עוֹבְדָיו גַּם שׁוֹחֲרָיו יוֹמָם וַלַּיְלָה".
