מדי פעם, כולל לאחרונה, נזדמן לי לנסוע באזור העוטף, שבו ובמלחמה איבדנו שני בני משפחה יקרים. בנסיעה בכביש 232 נזכרתי במראה הנורא שלו בימים שלאחר טבח 7 באוקטובר, בענן הריח, במכוניות השרופות, בכאב מכמיר הלב. אי-אפשר שלא לצעוק צעקה גדולה ומרה כיצד, עם כל כוחה של מדינת ישראל, יכולנו להגיע למצב שבו יופקרו יישובי העוטף ונופשי הנובה באופן כה מחפיר, שעליו אין חולק? היש אדם נורמלי שאינו סבור שצריכה להיות חקירה? ועל שום מה הדמוניזציה שנעשית לוועדת חקירה ממלכתית לפי חוק ועדות חקירה? ברי, כמובן, שהקריאה למינוי ועדה אינה באה חלילה לקבוע מסקנות מראש, דבר המנוגד למהות הוועדה, אלא להגיע לחקר האמת.
גילוי נאות: בשנת 2006 הייתי במיעוט של 3 מול 4 בבית המשפט העליון, שסבר כי מינוי ועדת הנשיא וינוגרד בעקבות מלחמת לבנון השנייה כוועדת בדיקה ממשלתית על ידי הממשלה לקה בחוסר סמכות. הייתי בחברת השופטות פרוקצ'יה ונאור, והרוב היה השופטים ריבלין, גרוניס, ג'ובראן וחיות. יש לי רק שבחים לוועדת וינוגרד, שגם בפסק דיני אז התייחסתי אליה בכבוד, על עבודה יסודית, אך ארשה לעצמי לומר שהנושא שלפנינו, 7 באוקטובר, הוא גדול בהרבה מהפרשה ההיא, עם כל כובדה, ואילו הייתי צריך להכריע היום הייתי שב ומכריע וביתר שאת שנחוצה ועדת חקירה ממלכתית. לעניות דעתי, כל בר-דעת הגון יתקשה לקבל ועדה מטעם מי שעלולים להיות מושאי חקירתה.
היש אדם נורמלי שאינו סבור שצריכה להיות חקירה? ועל שום מה הדמוניזציה שנעשית לוועדת חקירה ממלכתית לפי חוק ועדות חקירה?
פורמלית, רבים במערכת הפוליטית אומרים שהם בעד ועדת חקירה, אך שתהא "מקובלת", וטוענים לאי-אמון בנשיא בית המשפט העליון השופט עמית, האמור לפי החוק למנות את חברי ועדת החקירה. נזכור: חוק ועדות חקירה נבנה כך, שהממשלה מחליטה על מינוי הוועדה והנשיא ממנה. קראתי אפילו על מחשבה לפתור את אי-האמון הזה, קרי, שהוועדה תמונה על ידי הנשיא עמית בהתייעצות עם המשנה לנשיא השופט סולברג. לעניות דעתי – ואני כותב מניסיון רב בוועדות חקירה – גם אם זו הצעה יפה כשלעצמה לצמד שופטים ראוי, אין באמת כל שחר לחשש שנשיא בית המשפט העליון ימנה ועדה מוטה. הוא יעשה מלאכתו נאמנה. ועוד, כפי שרואות עינינו, גם כל הדיבורים על ועדה מוסכמת וכדומה הם מילים בעלמא, וראיה לדבר שלא נעשה עד כה דבר. הגיעה עת. אי-אפשר, פשוט אי-אפשר, שלא לחקור כיצד הגענו ל-7 באוקטובר ומה קרה אז ובסמוך. וגם כתב המינוי שתיתן הממשלה צריך להיות הגיוני, ודי לחכימא. ראש הממשלה כבר הכיר בנשיא בית המשפט, יצעד אפוא צעד נוסף ויקים ועדה. כולנו נצא נשכרים. וכמובן ראוי לחשוב היטב כיצד לנסח מנדט לוועדה שיאפשר לרדת לשורשים הרלוונטיים באמת וגם לעשות זאת בזמן סביר, ולו גם במאמץ אדיר של יום ולילה. הלוואי שתהא בכך תרומה לפיוס ישראלי הנחוץ כאוויר לנשימה.
אסיים בקטע מפיוט שנאמר בתפילת הסליחות בערב יום כיפור, שראשיתו "ירצה צום עמך" מאת הפייטן מימי הביניים יצחק בר צבי: "ותנקום דם עבדיך מאויביך עד תומם, ותדרוש לשפך דמם לדעת מה זה ועל מה זה". הנה תורת מצבנו כולה על רגל אחת: מלחמה ללא פשרה עד תום באויב האכזר, אך גם דרישה וחקירה מדוע נשפך דמם של אחיותינו ואחינו, לדעת מה זה ועל מה זה. קול דמי אחינו ואחיותינו זועק מן האדמה.
מתוך דברים שנאמרו בפני "מועצת אוקטובר"
