ועדות החקירה\בדיקה שחקרו את מלחמות ישראל לא חקרו רק את ההחלטות הצבאיות והאזרחיות שקדמו למלחמות, הן חקרו – אחדות אף חקרו בעיקר - את מהלך המלחמות עצמן. זה צריך היה להיות הייעוד גם עבור ועדת החקירה שתבחן את מלחמת חרבות הברזל: לבדוק לעומק את האירועים במהלך המלחמה, לא רק לפניה. אבל הממשלה החליטה השבוע לכונן ועדת בדיקה (לא ועדת חקירה ממלכתית) למחדל 7 באוקטובר 2023 בלבד.
כתב המינוי של הוועדה והרכבה האישי חשובים יותר מהשאלה האם תהיה ממלכתית או ממשלתית, העיסוק בכך מאפשר החמצה והתחמקות: המחדלים שהובילו ל-7 באוקטובר 2023 כבר נחשפו לעיניה החודרניות של דעת הקהל כמעט במלואם. ספק אם ועדה כלשהי תגלה עובדות נוספות, משנות היסטוריה, על מחדלים אלו. היא גם לא תחדש הרבה ברשימת האחראים והנושאים באשמה, בראשם ראש הממשלה וממשלתו.
אבל אין כנראה ישראלי אחד שלא שואל כעת את עצמו, איך קרה שיותר משנתיים אחרי תחילת המלחמה ואחרי שנהרגו בה יותר מ-68 אלף עזתים (צה"ל לא טרח לאשר או להכחיש את המספרים הללו) כוחו של חמאס עדיין במותניו? הרי בהשוואה לעוצמתה הצבאית של ישראל, זהו בסך הכל ארגון טרור קטן-מימדים ומועט משאבים. איך חמק לנו הניצחון המוחלט ואפילו המכריע עליו?
לצד תהייה מטרידה בנושאי ניהול המלחמה עולה עוד השאלה שוועדת חקירה אמיתית הייתה צריכה להתמודד איתה ללא כחל ושרק: האם הייתה הצדקה להרס ולהרג שזרענו ברצועת עזה? האם היות מלחמת חרבות ברזל מלחמה צודקת מאין כמותה העניקה לישראל פטור מחוקי מלחמה בינלאומיים כפי שאושרו אחרי מלחמת העולם השנייה? האם הטבח האכזרי של ישראלים על-ידי חמאסניקים ב-7 באוקטובר "שחרר" אותנו מערכי אנוש ומוסר בסיסיים?
למרות שאיננו חייבים דין וחשבון לעולם הצבוע, הדיונים והממצאים של ועדת בדיקה – קל וחומר של ועדת חקירה ממלכתית למלחמת חרבות ברזל – ישפרו משמעותית את הדימוי של ישראל ויפחיתו את הלחץ המשפטי והמדיני עליה. שיח הערכים הישראלי הפנימי נסוב זה שנתיים כמעט אך ורק סביב סוגיית החטופים החיים והחללים, אך שיח הערכים היהודי בתפוצות והלא יהודי בכללותו (כולל בקרב ידידי ישראל) נסוב סביב סוגיית המספר הבלתי נתפס של ילדים, נשים ומבוגרים עזתים הרוגים.
ייתכן שהמספר מופרך – אלו הרי הדיווחים של חמאס המשתמש ללא הרף בשקרים וכזבים – וייתכן שהם בכל זאת קרובים לאמת. אין ביכולתו של פרשן או פובליציסט לקבוע מה נכון, רק (נקווה) בכוחה של ועדת חקירה/בדיקה.
לא משנה איפוא איך תיקרא הוועדה שמכוונת להקים הממשלה, לא נוכל כאומה לברוח עוד זמן רב משאלת היעדר הניצחון על חמאס ושאלת הרג רבבות עזתים בלתי מעורבים. כל עוד הן יישארו נעולות וחבויות בתת המודע הציבורי, מושתקות ומודחקות, ללא התייחסות אמיצה וגלויה אליהן, לא נצליח לזקוף קומה ולא לנשום חופשי. בלי חשבון נפש כנה לעצמנו, לילדינו, לנכדינו, למסורת התרבותית, המוסרית והלוחמת שלנו, נתקשה להשתקם ולהתגבר על אי-השקט החרדתי של חיינו כאן.
המחדלים שהובילו ל-7 באוקטובר נחשפו כמעט במלואם, ספק אם ועדה כלשהי תגלה עובדות נוספות. אבל אין כנראה אחד שלא שואל את עצמו – איך אחרי יותר משנתיים כוחו של חמאס עדיין במותניו?
