התקשורת הפרו-שלטונית לא מיצמצה לרגע מול הזעזוע בתקשורת הביקורתית, עקב ההתנפלות והאיומים של מרדכי דוד על גיא פלג. להפך: לצד חיזוקים חמים מנבחרי ונבחרות ציבור (ח"כ טלי גוטליב אמרה: "הייתי מתחתנת איתך אבל אתה יכול להיות הבן שלי"), דוד ערך שלשום ראיונות ניצחון בערוצים 14 ("פתחי ושי") ו-i24 ("מדברים חדשות"). גינוי, אם כבר, נשמע כלפי המשטרה שזימנה אותו לחקירה.
הנוכחות של דוד בערוץ 14 מפתיעה בערך כמו ה"הומור" בתוכנית שבה הופיע (המירכאות נועדו כדי להימנע מתביעות בבית הדין הבינלאומי לפשעי קומדיה): הפעילות של דוד מייצגת את תפיסת הכאסח שמושלת בערוץ ביד רמה ורואה לנגד עיניה רק את השאלה, האם מעשה כלשהו מעצבן/מעליב/מטריד/מפחיד את ה"שמאל" (הגדרה רחבה למדי הכוללת גם תומכי טרנספר ואפרטהייד, אבל לא חשוב) ו"ערוצי התבהלה". כל השאר – למשל העבר המפוקפק של דוד כפי שהובא בכתבה בכאן חדשות – רלוונטי בערך כמו החשיבות שמייחסים בערוץ 14 לעובדות.
לעומת זאת, מוזר ואף תמוה לראות את דוד מתקבל בזרועות פתוחות בערוץ i24, שמנסה לקושש צופים (כרגע הרייטינג גורם ל"הקיץ של אביה" להיראות כמו הופעה של עומר אדם) באמצעות מסרים מרגיעים ומפייסים. הסרטון האחרון שהוציאו שם שואל אם "לא נמאס לכם מחדשות שמפלגות" וזועק ל"שלום בית דחוף!" ו"חלאס!" (כי בנוסף לתשוקת האחדות הבוערת הם גם נורא אותנטיים). ובכן, אין ספק שהרגיעה, האיחוי והריפוי יגיעו בזכות אייטם שבו אלירז שדה מארח בריון והכותרת על המסך מכריזה ש"גם לו מותר".
אם כבר, הסלוגן "גם לו מותר" לוכד מאפיין עמוק בתפיסה הפוליטית העכשווית של הימין הפופוליסטי והגופים שניזונים ממנו ומזינים אותו: הטענה המרכזית מאחורי התמיכה הנלהבת בדוד, בואכה סימונו כאייקון, גורסת שהוא "מציב מראה" מול פעילי מחאה אגרסיביים מהצד השני, הזוכים לכאורה לעידוד ו/או התעלמות באופוזיציה הפוליטית ובתקשורת הביקורתית. ובקצרה: "הם" לא מוקיעים, אז גם "אנחנו" לא.
הסימטריה, שכמובן מתעלמת מהבדלים דרמטיים (למשל בין היחס הממוצע של חדשות 12 לפעילות רדיקלית לעומת ערוץ 14), היא הרבה יותר מכלי רטורי אפקטיבי: היא נעשתה עם הזמן לאידיאל בפני עצמו, שמנטרל מראש את הדיון בעניין, במנותק ממה ש"הם" עושים או לא. דוד הוא לא רק הרגל המסיימת במערך סופר-התקפי, שראשו בשלטון ושאר גופו משלב בהרמוניה בין תאגידי טלוויזיה ורדיו לנפלאות הג'ורה של הרשתות: הוא התגלמות הסרת המחסומים המוסריים והאינטלקטואליים, שמנעו בעבר מדמויות כמו איתמר בן גביר, למשל, דריסת רגל במיינסטרים. הפעם זה יכול להיגמר אפילו יותר גרוע מאשר בתפקיד בקבינט.
בקטנה
הראיון אמש עם המפכ"ל לשעבר משה קראדי ב"שש עם" (חדשות 12) נשמע בדיוק כמו כל הראיונות עם משה קראדי זה יותר משנתיים, והיו ממש לא מעט כאלה. בהינתן שגם עודד בן עמי הוא לא חדשן גדול בתחום השאלות (בטח לא השאלות הקשות), למה להטריח את כולם? AI יעשה לא פחות טוב את העבודה – גם של המרואיין וגם של המראיין.
