החלטות ממשלה, מטבען, אמורות לשרת את אזרחי המדינה ולחזק אותם. אך החלטת הממשלה שמקדמת בלהט השרה לשוויון חברתי מאי גולן, לקיצוץ שלושה מיליארד שקל מתוכנית החומש לפיתוח החברה הערבית, משרתת מטרה אחרת לחלוטין. גם טענת הגזלייטינג של לשכת השרה כי "הכספים יועברו למשטרה כדי לחזק את המאבק בפשיעה למען החברה הערבית" לא מחזיקה מים, ולא סתם מעליבה את ערביי ישראל ששוב רואים בעצמם מופלים.
בלב ההחלטה הזו עומדת טענה צינית ואירונית, של זליגת כספים לגורמי פשיעה מהחברה הערבית. נימוק שכזה משקף אסטרטגיה ממשלתית עקומה ומסוכנת: ניקח תקציבים ממסגרות שמטרתן למנוע פשיעה, ונעבירם למשטרה כדי להילחם בפשיעה. במקום להשקיע בחיסון של החברה, בוחרים להזניח אותה, ורק אז לטפל בסימפטומים בכוח. זו לא רק דרך פעולה שגויה, זוהי קריסה של תפיסת עולם והרמת ידיים מצד הממשלה ומערכות המדינה מול תופעות חמורות שמייצרות מנועים כלכליים לא מבוטלים לפשיעה בחברה הערבית. במקום להתמודד עם הדליפה ולהילחם בתופעה, מעדיפה המדינה להיכנע לה ולסגור את הברז לחלוטין. נראה כי המדינה, כריבון, ויתרה על תפקידה הבסיסי באכיפת חוק וסדר, ומטילה את האחריות על הקורבנות - על אזרחי ישראל הערבים.
הקיצוצים הצפויים יילקחו דווקא מפעילויות שרבות מהן מופעלות על ידי משרדי הממשלה ומנותקות לכאורה משליטת הרשויות המקומיות, שבחלקן מתמודדים בקושי רב מול ארגוני הפשע המבקשים להניח ידיהם על מכרזים וכספי ציבור. בין השאר הכוונה היא להפחית מהכספים הממשלתיים המיועדים ל"בתים חמים" לצעירים בסיכון, מועדוניות לנוער, מרכזי הכוון תעסוקתי ותוכניות מנהיגות והכנה לאקדמיה. תוכנית החומש 550, המכונה "תקאדום" ונועדה לצמצם פערים בחברה הערבית, מציגה הצלחות שקשה לפקפק בהן. היא ממשיכה את תוכנית החומש הראשונה של ממשלת נתניהו מ-2016, שמטרתה המוצהרת הייתה, למרבה האירוניה, מניעת אלימות ופשיעה בחברה הערבית. תוצאות הקיצוצים הנוכחיים היא השמדת תשתית חברתית וכלכלית שנבנתה בעמל רב, ושבירת אמון נוספת בין המדינה לחברה הערבית, הכורעת תחת אלימות מדממת. אבסורד, כבר אמרנו?
המספרים לא נתפסים. לפי ארגון "קו-אימפקט", 677 מיליון שקל ייגרעו ממשרד החינוך: משמע עצירת בניית כיתות וגנים, ביטול תוכניות לצמצום פערים ופגיעה בחינוך הבלתי פורמלי. ממשרד הרווחה יילקחו 141 מיליון שקל: סגירת מסגרות לנוער בסיכון, פיטורי עו”סים. ממשרד העבודה יופחתו 184 מיליון שקל: עצירת הכשרות מקצועיות וקורסי עברית. ואלו רק דוגמאות בודדות. זו לא רק פגיעה, זו מחיקה של עתיד.
גולן גם לא יכולה לטעון ל”חוסר ביצוע” של התקציבים. מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוצג בפברואר השנה מצא כי בשנה הראשונה ליישום החלטה 550 הושלמו 90% מהמשימות הביצועיות שהוטלו עליה, ושיעור הביצוע המשיך להיות גבוה. החסמים העיקריים לאי-ביצוע היו בעיקר תקציבים שלא הגיעו ממשרד האוצר, ולא חוסר רצון או יכולת של הרשויות המקומיות או הגורמים המבצעים בשטח. במקום להתבייש ולהשלים את המשימות הללו, הממשלה מעדיפה כעת למחוק אותן לחלוטין. שוב בממשלה מבקשים לייצר תירוצים, במקום פתרונות.
נראה כי המדינה ויתרה על תפקידה הבסיסי באכיפת חוק וסדר, ומטילה את האחריות על הקורבנות, על אזרחי ישראל הערבים
