קרלוס אלקראס ויאניק סינר שיחקו עד היום 3,302 נקודות במהלך היריבות די קצרת השנים ביניהם. אלקראס זכה ב-1,651, סינר זכה ב-1,651. הנתון המופלא הזה לבדו הופך כל ניסיון לחזות את המשך היריבות לאידיוטי למדי. אפילו אם מניחים שהם יישארו בריאים, שיהיו בריאים, אין שום דרך לדעת. אחד בן 24, השני בן 22, הם שונים לגמרי זה מזה גם באופי וגם בסגנון, והם מפלצת דו-ראשית שאוכלת את כל מי שנמצא מאחוריהם.
כמו שזה נראה עכשיו, אלקראס וסינר פשוט יהיו בכל גמר טורניר גראנד סלאם לפחות עד סוף העשור, וכיוון שהם מכונות משוכללות על כל המשטחים, הם יחלקו ביניהם תארים ופרסים עד שלא יהיה מקום לכל הגביעים בבית. אצל סינר, אם לקחת את אותו הימור אידיוטי למדי, יהיה טיפה יותר צפוף. לא כי הוא יותר טוב - להפך, אלקראס הרבה יותר מוכשר - אלא כי הוא השחקן הכי דומה וקרוב אי פעם למחזיק שיא תוארי הגראנד סלאם הנוכחי.
נובאק ג'וקוביץ' מכיר את סינר מאז היה ילד. הוא בוודאי מעריך אותו, אבל כשהתראיין בשבוע שעבר אצל פירס מורגן, הקדיש הרבה מאוד זמן כדי להזכיר את פרשת הסמים שבה הסתבך סינר ושהביאה להשעייתו למספר חודשים בתחילת השנה. "תמיד תהיה עננה מעל ראשו", אמר נובאק. זה קשקוש, אף אחד כבר לא זוכר את הפרשה, אבל ג'וקוביץ' יודע טוב מאוד מי מאיים על המורשת שלו. הוא מסתכל על סינר ורואה את עצמו, רק עוד יותר מהיר, עוד יותר חזק, עוד יותר מגוון, הרבה יותר התקפי, ועם עוצמה מנטלית שהוא מכיר היטב מכל מבט במראה.
עוד סיבה שבגללה עשוי סינר לזכות ביותר תוארי גראנד סלאם היא בדיוק כיוון שהוא כל כך שונה מאלקראס. אפשר להתווכח על הקביעה שקרליטוס הוא הטניסאי המוכשר ביותר בהיסטוריה, אבל היא בוודאי לא מופרכת. הוא לא רק כישרון נדיר אלא גם עושה אהבה עם הטניס, עם הקהל, עם המצלמות, עם שמחת החיים הטבעית שלו. כל זה גם אומר שהוא יכול להחליט בעוד חמש שנים שנמאס לו וללכת לשחק בייסבול. זה לא משהו שיקרה ליאניק סינר, שאוהב טניס לא פחות, אבל לא עולה למגרש כדי למצוא בו תשובות קוסמיות. הוא עולה כי משום מה יש לו גירוד מציק והוא לא יירגע עד שיגרד אותו. אם יישאר בריא, זה יקרה בערך בעוד 20 תוארי גראנד סלאם.
