כמיליון וחצי ישראלים ראו את אבי לוי מנצח את העונה השנייה של "מאסטר שף" ב-2011. לא רק לוי עבר מאז דרך ארוכה, שלאחרונה הנחיתה אותו בערוץ 14 לטובת סשן הכנת קציצות וחנופה לראש הממשלה עם יעקב ברדוגו: התוכנית המצליחה שברה עוד שיא בעונה לאחר מכן, אך התמודדה מאז עם שחיקה בנתונים וספגה, כמו כל ספינות הדגל, זעזוע עקב סיום עידן ערוץ 2. כמובן שהיא עדיין עוגן משמעותי בשליטה של קשת בפריים טיים, אבל המספרים מפעם כבר לא יחזרו. גם מחציתם נחשבים להישג.
במקרה של "מאסטר שף" יש בכך אירוניה, שכן היא דווקא מצליחה היכן שאחרות נכשלות: מצד אחד, קל מאוד לזהות אצלה את הגרסה הצעירה של עצמה, גם בזכות הפקה ותיקה ומיומנת מאוד וגם בגלל הדומיננטיות של האבות המייסדים, חיים כהן ואייל שני, שמלכתחילה נבנו כדמויות לטווח ארוך. מאידך, הפריחה המטורללת של תרבות האוכל הולידה סוג אחר לגמרי של מתמודדים ומתמודדות, שכבר דוברים בישולית-טלוויזיונית שוטפת ("גלייז", "קראסט", "קראנץ'" ואיך אפשר בלי דיקטטורת ה"ביס"). היומרנות שלהם מושפעת לא רק מהרשתות אלא גם מהאופן שבו "מאסטר שף" שינתה את העיסוק באוכל.
לכן העונה הנוכחית, ובמיוחד השלבים הסופיים שהתברכו ביצירתיות מרשימה, הייתה מעניינת ומרעננת. הגעתן של ארבע נשים לחצי הגמר האחרון הייתה קונטרה (גם אם נסיבתית, בשל המלחמה) לגבריות של הענף, שמתבטאת בין השאר בשולחן השופטים. העפלתן לגמר של שלישיית בנות 30 מייצגת דור חדש, שמוצא במטבח את היציבות והמוחשיות שחסרות לו בזמן שהסדר הישן מתמוטט (קורונה, יוקר מחיה, אוטומציה, מלחמה, בינה מלאכותית). אייל שני הוא חרטטן לא קטן, אבל כשתיאר ב"חדשות הבוקר" את הבישול כפעולה שקודם כל יוצרת ממשות, הוא לא טעה: זה גם סוד הקסם של תחרויות תפירה וניפוח זכוכית, למשל, שפרחו בשנים האחרונות בטלוויזיה הבינלאומית, על רקע הכמיהה לעוצמה הטמונה בעבודות כפיים.
על ישראל הטרנד הנ"ל פסח, אולי כי עיקר הזיעה בשנתיים האחרונות נשפך על הישרדות פיזית, שבה הרבה יותר פשוט להישאב לבישול בהיותו גם הכרחי וגם מנחם. "מאסטר שף", בהקשר הזה, הבינה את תפקידה ונכנסה לדמות שהיא מכירה היטב: הסבתא הנצחית, זאת שהכינה אלפי חריימה בחייה ולא שוכחת להזכיר את זה כל חמש דקות, אבל גם מוכנה גם ללמוד מהנכדות טריק חדש ואפילו שניים, כל עוד אפשר.
אולי זה לא אירוע לאומי כמו בעבר, אבל עוד כמה דברים השתנו מאז: השאלה היא כבר לא רק מידת הנאמנות למתכון המתגלגל של "מאסטר שף", אלא כמה מעדיפים להאביס במקומה את הרעל של ערוץ 14.
בקטנה
במהדורת חדשות 12 הקדישו אייטם לא קצר לכתב הגנה של איש העסקים ופעיל המחאה אילן שילוח, במסגרת תביעת הדיבה שהגיש נגדו מיכאל מירלשוילי, אוליגרך שהוא גם אביו של הבעלים של ערוץ 14. בהינתן שאייטמים בנושא פורסמו כבר ביום חמישי ולכתב יובל שדה לא היה שום דבר טרי להוסיף עליהם (למשל: ראיות), לא ברור איך האייטם (שכמובן עוטר במיטב דברי הבלע שנאמרים בערוץ) עונה להגדרה של "חדשות". למעשה, זה נראה יותר כמו משהו שהיו עושים בערוץ 14.
