בצילום: טרי (44), ימית (46), אדם (15), בן (12), רון (10), עוז (4) והכלבה ג'וי.
הבית? וילה בשכונת תל ברוך בצפון ת"א. נקנתה לפני כעשר שנים בכ-15 מיליון שקל.
תל-אביב? ימית: "אני מאוד אוהבת את העיר וכל השנים גרנו כאן". טרי: "התחלנו מהמרכז ברחוב בוגרשוב וכל פעם הצפנו קצת. כשהילד נולד החלטתי שאני רוצה מושב ירוק, כמו שגדלתי באנגליה. ימית אמרה לי, 'על גופתי'. אז מצאנו פשרה ועברנו לרמת פולג. בעיניי זה היה מקום מהמם, פרבר צפוני של ת"א". ימית: "איזה פרבר של ת"א? זה דרום נתניה. מהר מאוד אמרתי לו 'אחורה פנה' וחזרנו לת"א". טרי: "הסכמתי בתנאי שזה יהיה בית פרטי עם ירוק בעיניים. מצאתי את הבית יום לפני שרון נולד. יצאנו מבית החולים עם הסלקל ובאנו לראות, והחלטנו במקום שזה זה". ימית: "אני עדיין מרגישה תל-אביבית אבל בשקט שלי. בקורונה גם נוצרה בשכונה קהילה מחוברת ואני אוהבת את זה".
איך הכרתם? ימית: "אני מנתניה במקור וטרי מאנגליה. הכרנו כשהיינו בני 14 בכיכר העצמאות בנתניה. ההורים שלו שכרו שם דירה לקיץ. זו הייתה אהבה של חודשיים שבסופם הוא טס חזרה. זה עוד לפני עידן האימיילים והטלפונים אז החלפנו כתובות והמשכנו להתכתב במשך 3 שנים והקשר התנתק. שנים אחרי זה, כשלמדתי בבצלאל, ישבתי בבית קפה בירושלים ופתאום אני רואה אותו. שלחתי את המלצרית לברר אם הוא טרי ניומן וזה היה מפגש מרגש. שבוע אחרי הוא עשה מסיבה על גג בת"א ומאז אנחנו יחד". טרי: "פגשתי אותה שבוע אחרי שחזרתי לישראל. תמיד אמרתי לה 'למה לא חיכית חצי שנה כדי לתת לי לטעום קצת', אבל אישה כזו יפה ומבריקה - לא מוותרים על זה בקלות".
מה את עושה? ימית: "אוצרת תערוכות עיצוב, ובשנה וחצי האחרונות גם הנצחה. עבדתי עם קהילת כפר עזה על תערוכת ההנצחה שלהם שהוצגה בקיבוץ שפיים לפני שנה וחצי. היה צריך לאסוף את הסיפורים ולחבר את זה לבתים ההרוסים. זה היה כבד יחסית לעולם הוורוד של העיצוב שבו עסקתי קודם אבל הרגשתי חשיבות להנציח את הסיפורים. אנחנו כותבים כרגע את ההיסטוריה של מה שקרה כאן ביום הנוראי הזה. אני גם מתנדבת בעמותה שעוזרת לילדים יתומים מ-7 באוקטובר. אני לוקחת מהם השראה".
טרי? "יש לי חברה שמקימה בתי חולים במדינות מתפתחות וחוץ מזה יש לי קרן שדרכה אני משקיע בחברות בתחום טכנולוגיות הבנייה בעיקר. למשל יש לי חברה שמנהלת את כל הנתונים על אתר הבנייה. תחשוב למשל מגדל של 70 קומות - יש המון נתונים כמו איפה הפועלים נמצאים, איפה החומרים ואיך הכל מסתדר בלו"ז שצריך לעמוד בו. אסור שייצא מצב שיגיעו הפועלים לקומה 27 ואין את החומרים לעבודה ואנחנו מנהלים את זה. עוד בעיה היא התקשורת. במגדל שנבנה אין תקשורת סלולרית או אינטרנט ויש קושי עצום לתקשר עם הפועלים, ואנחנו פותרים את זה. חברה נוספת שאנחנו משקיעים בה היא חברה שמנהלת את עובדי הניקיון. זו אחת העלויות הגדולות בניהול מבנה ויש הרבה בזבוז. יש לנו מערכת שעובדת מאחורי הקלעים גם עם בינה מלאכותית ששולחת את העובדים לאיפה שיש צורך וזה חיסכון עצום. אנחנו עובדים עם אינטל פה בארץ ובמשרדים של טיקטוק בארה"ב. חוץ מזה אני גם יו"ר המועצה הציבורית של בינ"ה".
בינ"ה? טרי: "זה ארגון שמקדם זהות יהודית ישראלית שמחברת בין התרבות, המורשת והמסורת לערכי הדמוקרטיה. אנחנו ספק גדול של תוכן ישראלי יהודי במערכת החינוך. יש עכשיו יותר חיפוש של הזהות ואנחנו רוצים לעצב את הזהות הישראלית-יהודית שלנו. כתבתי ספר שיוצא עכשיו בדיוק על זה - "המאה היהודית", שבו אני טוען שהציבור הממלכתי חייב לקחת אחריות על עיצוב היהדות הישראלית. צריך לשבור את המונופול שנתנו לקבוצה קטנה, לחרדים. גמרנו להקים את היסודות של המדינה והגיע הזמן לעיצוב הפנים של הבית שלנו".
יהודי או ישראלי? טרי: "אני מתנגד לחלוקה הזו. זה מה שגורם לנו את הנזק הכי גדול. האתגר של הדור שלנו זה לייצר עבור הצעירים זהות יהודית ישראלית חיובית. אי-אפשר להמשיך רק עם סיפור השואה, וגם הסיפור של באנו לבנות ולהיבנות הסתיים".
יש לכם זמן להיפגש? ימית: "זו באמת הייתה בעיה קשה. לא היינו מצליחים לתאם דייטים זוגיים אז טרי מצא מישהי שהיינו נותנים לה תקציב והיא הייתה קובעת לנו תאריך וגם מארגנת לנו פעילות בהפתעה. למשל חדר בריחה וארוחה והכל היה מוזמן מראש".
הבילוי שלכם? ימית: "מסעדות טובות". טרי: "איירון מן וטריאתלון. אני קם בחמש בבוקר, מתאמן ואז מתחיל את היום. העולם שייך לאלו שקמים בחמש בבוקר".
משהו לסיום? טרי: "כל ארוחת שישי בין החריימה למנה העיקרית כל אחד מבני המשפחה צריך לתת מה הוורד, הקוץ והפקעת שלו. מה היה טוב, מה עיצבן אותו ומה הוא מצפה מהשבוע הבא. הצצה מה קורה אצל כל אחד".
