אני קורא את הפרשנים בישראל, אמר לי מקור אמריקאי, ואני חושב שמשהו לא טוב קורה לכם. אתם באמת חושבים שטראמפ הוא חבר של נתניהו? אתם באמת חושבים שהוא מעדיף אותו כראש ממשלה? ראינו את מפגן החיבה המדהים בביקור הקצר שלו בישראל, עניתי לו. ואנחנו שמים לב ללחץ שמפעיל הנשיא כדי שנתניהו יקבל חנינה, הוספתי. זה מסך עשן, ענה לי המקור. טראמפ היה בטוח שברגע שהוא מעניק לנתניהו יד חופשית לחסל את חמאס – זה מה שיקרה בתוך שבועות בודדים. אבל טראמפ חיכה וחיכה. ושום דבר לא קרה. הוא דווקא רצה שחמאס יחוסל. זה גם מה שמצרים וסעודיה רצו. אבל זה כבר לא משנה. ככל שהזמן עבר התגברו הלחצים על טראמפ בתוך ארצות-הברית. הוא גם הבין שהכוונה היחידה של נתניהו היא להמשיך את המלחמה. וזה כבר פגע בו עצמו. דעת הקהל בארה"ב עברה צניחה חופשית, מתמיכה בישראל לעוינות כלפיה. חשבתם שהנשיא יהיה אדיש לעניין?
רגע, עניתי, אבל ראינו שיתוף פעולה מדהים במלחמה הקצרה נגד איראן. נכון, אמר לי המקור. יש עדיין אינטרסים משותפים. אבל אתם באמת לא שמים לב שכבר חודשים טראמפ לא סופר את נתניהו? הוא לא קיים. אנחנו מדברים עם איראן, אמר טראמפ כבר באפריל, כשנתניהו יושב לידו המום לחלוטין. טראמפ לא טרח לעדכן אותו. עוד לפני כן ניהל הממשל האמריקאי, באמצעות השליח אדם בוהלר, שיחות ישירות עם חמאס, בלי לעדכן את ישראל. הצהרות על השמדת חמאס לחוד ומדיניות הפוכה בפועל לחוד. אבל למה אתה מופתע, שאל המקור. הרי לנשיא אין שום מחויבות למדיניות אמריקאית של "לא מדברים עם חמאס".
1 צפייה בגלריה
(נתניהו עם טראמפ בוושינגטון, פברואר השנה. העדיף לשמוע את עצות האורקל ממיאמי וקיבל כור גרעיני בסעודיה | צילום: אי-פי, Evan Vucci)
שים לב, הוסיף המקור, טראמפ עצמו הצהיר שנתניהו לא רצה לסיים את המלחמה. הוא גם סיפר שהוא כפה על ישראל את ההסכם. הוא הכניס סעיף על הזכות הפלסטינית למדינה, כבר בהסכם הראשוני, שהוביל להפסקת האש. הוא הכניס את הזכות הזאת להחלטת מועצת הביטחון, שאושרה השבוע. והוא הולך והופך לספק הנשק הגדול ביותר למדינות מוסלמיות. אפילו שיתוף פעולה גרעיני נחתם השבוע עם סעודיה. שכחתם שזה היה "לא יעלה על הדעת" אצל כל ממשל ישראלי אחר? והשבוע זה עבר כאילו כלום. אתם באמת לא רואים מה קורה? אפילו ארדואן, איש האחים המוסלמים, הוא גיבור אצל טראמפ. נתניהו מחוק לחלוטין.
הקשבתי. עשיתי עוד ניסיון, ואמרתי שטראמפ אוהב מנהיגים חזקים, כן, גם ארדואן, אבל גם נתניהו. המקור גיחך. אתה חוזר על אותה טעות של פרשנים בישראל, הוא אמר לי. נתניהו הוא מנהיג חלש ביותר. הוא בובה של הקואליציה שלו, של המשפחה שלו. מול מי הוא חזק? טראמפ נתן לו זמן לחסל את חמאס. שבוע ועוד שבוע. חודש ועוד חודש. וכלום לא קרה. זה נתניהו חזק?
רגע, אמרתי, אבל אם טראמפ רוצה מדינה פלסטינית, זה יהיה הקו האדום של נתניהו. הוא לא ישתף פעולה. המקור שוב גיחך. נתניהו שלח ברכה לטראמפ על החלטת מועצת הביטחון. ממתי ראש הממשלה הימנית ביותר שולח ברכה על החלטה על מדינה פלסטינית? הוא לא מנהיג. הוא רכיכה. טראמפ היה זקוק לברכה הזאת רק כדי שכל ממשלה אחרת בישראל תוכל להשתמש בה כדי לומר: נתניהו כבר הסכים. עכשיו מותר לנו להתקדם. אולי יהיו עוד ביקורים של נתניהו בוושינגטון. אולי עוד חיבוקים. אבל תתחילו לראות את העובדות. אתם באמת סובלים מעיוורון? אתם באמת לא מבינים שמבחינת טראמפ עידן נתניהו נגמר?
רעידת אדמה חרישית
השיחה הסתיימה. רציתי לשאול מה יקרה אם חמאס, שכבר הודיע על התנגדות להחלטת מועצת הביטחון ועל סירוב להתפרק מנשקו, ימשיך לשלוט ברצועה. אבל נדמה שהתשובה ברורה. לא יקרה כלום. טראמפ לא רוצה עוד סיבוב לחימה ברצועה. הוא לא חושב שנתניהו יכול לספק את הסחורה. סעודיה קיבלה השבוע כל מה שהיא רוצה. מטוסים. טנקים. כור גרעיני. גם טורקיה בדרך לקבל לא רק כבוד אלא גם נשק שובר שוויון, ככל שתרצה. ישראל של פעם הייתה יכולה לקבל תמורה. נתניהו היה יכול לקבל נורמליזציה. הוא לא נדרש להרבה. רק למצג של מתינות. אבל הוא העדיף לשמוע את העצות של האורקל ממיאמי וקיבל בתמורה שיתוף פעולה של ארה"ב לצורך הקמת כור בסעודיה. הרי מדינת ישראל הייתה עוברת רעידת אדמה אם רק עשירית מהדברים הללו היו קורים לממשלת מרכז.
נתניהו ההוא היה ואיננו
זה היה יכול להיות אחרת, ופעם זה היה אחרת, משום שבראשות ישראל עמד מדינאי. לא פוליטיקאי. קראו לו בנימין נתניהו. כן, היו לו ימים אחרים. נתניהו, בכבודו ובעצמו, הציג את קווי המתאר להסדר מדיני. זה התחיל ב-14 ביוני 2009, בנאום בר-אילן המפורסם. המתווה שהציג אז היה לא רק הרציני ביותר, אלא זה שצופה פני עתיד. העקרונות שלו כללו מדינה פלסטינית מפורזת, "עם פיקוח אפקטיבי שימנע הכנסת נשק - פיקוח של ממש, ולא מה שקורה היום ברצועת עזה... בלי זה... נקבל כאן עוד חמאסטן". "בעיית הפליטים הפלסטינים", אמר אז נתניהו, "חייבת להיפתר מחוץ לגבולות ישראל". ומה עם ההתנחלויות? זה מדהים, אבל אלה היו המילים של נתניהו באותו נאום: "הנושא הטריטוריאלי יידון בהסדר הקבע. עד אז אין לנו כוונה לבנות יישובים חדשים או להפקיע קרקע להרחבת יישובים קיימים".
עברו מאז 16 שנה. עוד לפני כן כדאי להזכיר שבפרדוקסים של המזה"ת – מנהיג ישראלי שמציע מדינה פלסטינית רק מרחיק את הלחצים, ומנהיג שלא מפסיק לדבר נגדה – גם מזמין לחצים מכל העולם וגם מדרדר את מעמדה של ישראל. נתניהו כבר ניסה לטמון את הראש בחול כאשר העדיף לחזק את חמאס כדי לסכל כל סיכוי להתקדמות מדינית – וחטף גם את הטבח הגדול ביותר מאז השואה וגם מפולת מדינית.
ולמרות המדיניות הכושלת מול חמאס, נתניהו היה שותף לחזון השלום של טראמפ, שכלל מדינה פלסטינית. הוצגו שם הרבה תנאים. אבל זו הייתה ישראל שאמרה כן והפלסטינים אמרו לא. וחזון השלום של טראמפ שהוצג בינואר 2020 הוביל להסכמי אברהם בספטמבר 2020. נכון שגם אז, לפי הספר "השלום של טראמפ" של ברק רביד, נתניהו נגרר להסכמים ולא היה זה שיזם אותם. אבל הם לא היו נחתמים ללא ההסכמה הפומבית שלו למדינה פלסטינית.
אפשר גם אחרת. אין צורך להחמיר את המפולת. לשם כך יש צורך במדיניות אחרת. לא מדיניות של השמאל. מדיניות של נתניהו, זה של 2009 וזה של 2020. אבל נתניהו ההוא היה ואיננו.
