השכול הכה שוב בבניין 35 ברחוב דוד המלך בקריית ארבע, שם התתגורר אהרון כהן ז"ל – שנרצח שלשום בפיגוע בצומת גוש עציון, כל הזיכרונות העצובים צפו מחדש.
הרב אלי ודינה הורוביץ זכרם לברכה, שהתגוררו באותו בניין, ונרצחו בביתם בשנת 2003. בתם, בת שבע סדן, סיפרה אתמול כי "המקום רווי שמות של דיירים שנרצחו בפיגועים לאורך השנים". היא הזכירה את יהושע סלומה, עולה מדנמרק שנרצח בחברון ב-1980; אפרת וירון אונגר, זוג צעיר שנרצח ב-1996 בדרכו הביתה מחתונה; יעקב ליטמן ובנו נתנאל, שגרו בבניין לפני שנרצחו ב-2015; "וכעת גם אהרון כהן, מדירה מספר 5. יהי זכרו ברוך".
"גדלתי בבניין הזה בתור נערה. עזבתי אותו לפני שהוריי נרצחו כי התחתנתי", סיפרה אתמול בת שבע, "זה בניין פשוט עם אנשים טובים ונפלאים. גרנו בקומה 1 והכרנו את כולם. תמיד ידענו שאפשר לבקש חלב וכל דבר אחר אחד מהשני. חיים ממש ביחד. לעיתים ארוחות שישי יחד. אווירה ממש מיוחדת. אני זוכרת היטב את המשפחה המיוחדת של אהרון כהן ז"ל. הם אנשים נהדרים. במהלך היום אמרו לי כמה פעמים שזה אולי בניין מקולל, אבל כשדיברתי עם הדיירים הנוכחיים הם אמרו לי בדיוק הפוך: זו זכות לגור בבניין כזה. יש פה אנשים צדיקים שחלקם נהרגו על קידוש השם. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, והסיפורים עליהם מלאים בטוב ועזרה לזולת. הקב"ה בחר מתוך הבניין את הטובים ביותר. אלו אנשים שגרים ליד קברם של אבותינו לא רק פיזית, אלא גם ערכית".
נעה ליטמן, שאיבדה את בעלה יעקב ובנה נתנאל זכרם לברכה בפיגוע ירי שהתרחש ב-2015, סיפרה אתמול כי "המשפחה שלנו גרה בבניין 35 בין השנים 2013-2000. הכרנו היטב את משפחת כהן. מרים ז"ל, אשתו של אהרון, הייתה מטפלת של כל ילדיי במעון. אהרון עזר לנו בעבודות חשמל בדירה ויעקב בעלי אהב והעריך אותו מאוד. הקשר בבניין לא היה של שכנים, אלא ממש כמו משפחה. אני זוכרת שבערב פסח לא היה אצלנו הרבה אוכל כי הבית היה מוכשר. מרים הייתה מבשלת מרק וקוסקוס ומחלקת לכולם. בחג סוכות אחד היה עץ שנכנס לנו לסוכה ופסל לנו אותה. אהרון הגיע עם סולם וניסר את העץ כדי שהסוכה תהיה כשרה. אלו דברים קטנים אך הם מעידים על סוג האנשים: צדיקים".
לצד הזיכרונות הטובים, יש גם כאלה שמלאים בכאב. "אני זוכרת את הערב הנורא שבו נרצחו הרב אלי ודינה הורוביץ זכרם לברכה. המחבלים חדרו אליהם לבית ואנחנו שכבנו על הרצפה בבית שלנו וחששנו לחיינו", מספרת ליטמן, "בעלי, יעקב ז"ל, היה עם נשק ואמר 'אם פותחים לנו את הדלת – אני יורה'. זה ממש נחרת בזיכרוני". אתמול ציינו בני משפחת ליטמן עשור לפיגוע. הם הגיעו למקום הרצח, בסמוך ליישוב עתניאל, קראו פרקי תהילים והנציחו את זכרם של יעקב ונתנאל זכרם לברכה.
בבניין בקריית ארבע נאספו אתמול בניו ובנותיו של אהרון - שלומי, אבישג, הודיה, יוסף, חביבה וליטל. הם סיפרו על אבא מיוחד, שקט ונינוח, אדם של בית, תורה ועזרה לזולת. "הכל היה אצלו תמיד במאור פנים", סיפרו שלומי ויוסף, “דאג לנו – בעצם לכל מי שפנה אליו - מעולם לא הרים את הקול, לא התעצבן, בכל תמיד בנחת. שלווה פנימית יציבה".
הבת, חביבה אטיאס, סיפרה כי הבטיחה שלשום לילדיה שיפגשו בערב את סבא שלהם – ואז הוא נהרג. "הילדים כל הזמן שאלו איפה סבא, ולא היה לי מה להגיד להם", אמרה חביבה, "זה כאב שקשה לתאר במילים".
