מחדל שמשון / רק רשרוש עדין של כוסות תה חתך את השקט שהשתרר בחדר הישיבות. היה זה הכינוס השלישי של ועדת השרים לקביעת גבולות הגזרה של ועדת החקירה למחדל 7 באוקטובר והמתח לא בייש את הפרק האחרון של "שובר שורות", או לחלופין ההמתנה לתגובת מיאמי על מינוי סגן קונסול בטנזניה: האם הם יעצרו בהתנתקות? אוסלו? האינתיפאדה הראשונה? חיים ומוות ביד המנדט.
ואז אחד השרים, ההיסטוריונים עוד יתווכחו מי, זרק בלחש: "מה עם שמשון?"
"איזה שמשון?", שאל יו"ר הוועדה, השר יריב לוין, "היחידה שמשון? כבר סגרנו על זה (עובר לקרוא מפרוטוקול הישיבה הקודמת): 'הוועדה תחקור את הקונספציה בשנות ה-80 וה-90, למן הדרג המדיני ועד אחרון השק"מיסטים'. סגור".
"אולי שועלי שמשון?", הציע השר אבי דיכטר, "שימו לב מה כתב המשורר: 'ונושאים השלהבת בליל / מעזה ועד גת / שוב נטוש זה הקרב / לחירות ישראל'. נשמע לי כמו משהו שוועדת חקירה אחראית, הוגנת, שתהיה מקובלת על רוב עצום בעם, חייבת להידרש לו".
"אתם לא מקשיבים", אמר לוין, שחזר לפרוטוקול הישיבה הראשונה: "'הוועדה תבדוק את מדיניות ההנהגה בארץ ישראל למן החלטת כ"ט בנובמבר'. השועלים בפנים, זה מובן מאליו".
"רבותיי", אמרה השרה אורית סטרוק והניצוץ המוכר בעיניה, "שמשון זה שמשון".
"שמשון דער נעבעך?", הקשה השר עמיחי שיקלי, "אם הכוונה ללוי אשכול אז אני לא מבין: החלטנו כבר לחקור מדוע מלחמת ששת הימים לא נמשכה יותר וכך נמנעו הישגים אדירים, דומים לשלנו".
"לא", השיב השר בצלאל סמוטריץ', "שמשון הגיבור. יישר כוח. מדהים שלא חשבנו על זה קודם".
"תראו", אמר לוין, "כמו ששמתם לב, אין לי בעיה ללכת אחורה. ממש אחורה. אבל שמשון?"
"עם כל הכבוד", אמר השר עמיחי אליהו, "התנ"ך מאוד ברור: 'וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה, וַיַּרְא-שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ'. האם קיבל אישור מהדרג המדיני? מה אמר המודיעין? איזה איש ציבור הולך לזונה ככה? מישהו מופתע שהפלשתים ארבו לו? הבן-אדם רצה לחגוג - על חשבון הציבור, מן הסתם - התעורר באמצע הלילה וגילה שהוא צריך לעקור את 'שער העיר'. פלא שהגבול היה פרוץ ב-7 באוקטובר?"
"מעניין", אמר לוין, "יש עוד?"
השר בן גביר התלהב: "תראו את הצביעות של השמאל. כמה ילדים חמודים שרו 'חזקני נא' בחתונה ודקרו תמונה של ילד שרוף – כתב אישום. שמשון שר את זה וממוטט את כל הבניין – הפצ"רית שתקה, בג"ץ התעלם. לא עוד".
"אני בהלם ממה שמתגלה פה", אמרה השרה גילה גמליאל (שפעם תמכה בוועדת חקירה ממלכתית עד שנועצה ברב שלה, צ'אט ג'י-פי-טי), בעודה גוללת בגרסת הסלולר של ספר שופטים, "מה זה 'תמות נפשי עם פלשתים'? איפה האסטרטגיה, היום שאחרי, תיאום עם האמריקאים? איפה הייתה התקשורת? אתם מבינים איזו תסבוכת הוא יצר לנו בעזה? הציבור זכאי לשמוע איך שמשון הוביל אותנו למצב הזה. ואם צריך, שיעמוד לדין פלילי. זאת מדינת חוק".
"סוכם", אמר לוין והכתיב הנחיה לפרוטוקול: "'הוועדה תחקור את אחריות שמשון למחדל בעזה ותתייחס לתואר גיבור בהתאם לדוח שיוגש'. עוד תה?"
האונקולוג / ביום האחרון לחקירה הנגדית בתיק המתנות, ראש הממשלה חשף שהוא גם אונקולוג. זה קרה כשנשאל על סתירה בין עדותו של נתניהו לבין דברים שאמר עורך דינו המנוח, יעקב וינרוט ז"ל. "אתם רואים שהוא דרגה 4 של סרטן ורואים את האפקט", אמר נתניהו, "הרבה דברים (הוא) לא זוכר".
ובכן, מי שמכיר קצת את חקירות נתניהו יודע שהמילים "לא זוכר" הן כנראה מהאהובות עליו בשפה העברית. אגב, פרקליטו הנוכחי של נתניהו, עו"ד עמית חדד, הוא בן טיפוחיו של וינרוט. מעניין מה דעתו על מידת הזיכרון של המנטור באותם ימים, שבהם אפילו כשגופו היה כחוש ודיבורו חלוש הוא הופיע היכן שיכול היה, כולל כתבה ארוכה וזכורה למדי ב"עובדה", כדי לסנגר על הלקוח מספר 1. כמו כן, ההתייחסות של נתניהו הייתה לדברים שאמר וינרוט שנתיים לפני מותו. אונקולוג כמוהו אמור לדעת שזה הרבה זמן בשביל סטייג' 4.
אפשר להיכנס לראשו של אדם שנלחם על חירותו ומאמין שכל האמצעים כשרים לשם כך. גם וינרוט לא היה הופך לסנגור בכיר אם היה עלה נידף. ובכל זאת, עדות נתניהו מלמדת לא מעט על יחסו למושגים כמו "חברות", ולא רק כלפי בעלי הון אינטרסנטיים אלא גם כלפי אנשים ששכבו על הגדר למענו. ביחסי אנוש, מתברר שוב, נתניהו אפילו פחות טוב מאשר באונקולוגיה.
בשלוש מילים / נתיב למדינה פלסטינית.
משפט בשבוע / "נשלול זכות הצבעה מכל האסירים, נבנה הרבה בתי כלא ונכניס לשם את כל העריקים" (ח"כ אביגדור ליברמן נמצא כפסע מ"עונש מוות למשתמטים")
לימין שור / כמעט 50 שנה לאחר מהפך 77 ', מדהים לגלות כמה מעט חומר איכותי ונגיש ניתן למצוא על שורשי הימין הישראלי, ההתפתחות שלו ומערכת היחסים שהוא מנהל עם מגמות בימין העולמי. "מימין לציונות", אסופת מאמרים בעריכת אבי שילון (הוצאת עם עובד), מציעה השלמת פערים מזורזת ומעניינת.
