1. איפה החזון
לנתניהו אין אלטרנטיבה מדינית מלבד טראמפ, לסמוטריץ' ובן גביר אין אלטרנטיבה פוליטית מלבד נתניהו. זה פשר הדממה שבה התקבלה בין ירושלים, קדומים וחברון ההחלטה האמריקאית באו"ם על עתיד עזה, כולל ה"נתיב למדינה פלסטינית". ראש הממשלה בירך באנגלית בלבד, בטוויטר הרשמי של המשרד. שותפיו השמיעו מחאות רפות כדי לצאת ידי חובה. אלה מדגדגות את הדמיון: מה היה קורה אילו אותן החלטות היו מתקבלות בהרכב קואליציוני הפוך?
זו לא הטרלה פוליטית אלא מהות: בסביבת נתניהו הסבירו שההחלטה במועצת הביטחון, שמעמיסה תנאים בלתי אפשריים בדרך למדינה הפלסטינית, בעצם משפרת את המצב ביחס להחלטות קודמות באותו פורום. זה נכון על הנייר, אבל יש הבדל עצום בנסיבות: גם עצם ההכרה המחודשת כפרס לפלסטינים אחרי 7 באוקטובר, ובעיקר העובדה שיש אשרור מחודש של רעיון המדינה הפלסטינית בהובלת הנשיא הפרו־ישראלי ביותר שישב בבית הלבן, ובברכת הממשלה הימנית ביותר בתולדות המדינה, באופן שיחשק את כל הממשלות הבאות. אם הימין מלא־מלא בירושלים זרם, והג'ינג'י בוושינגטון, שדווקא ידע לפקפק בפתרון שתי המדינות, שב להוביל אותו, מי יוכל אחר כך להתנגד?
5 צפייה בגלריה
(נתניהו ברצועת עזה. הולך ומתחדד הפער בינו לבין סמוטריץ' ובן גביר | צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
גורם בקבינט, עם רקורד מוכח של התנגדות למדינה פלסטינית, טוען שבנוסח האמריקאי יש בעיה חריפה יותר, והרבה פחות תיאורטית: הבנאום המיידי של הרצועה. אם להשתמש בניסוח שלו: החדשות הטובות הן שחמאס לא ישלוט בעזה. החדשות הרעות, לשיטתו, הן שגם ישראל לא תשלוט שם. לא רק חזון ההתיישבות בעזה נגנז, גם השליטה הביטחונית של צה"ל.
בניגוד לנוסח על המדינה הפלסטינית, החלק הזה לא נכפה על נתניהו. להתרשמות שרים בממשלה, הוא חתר לשם במתכוון, מתוך הבנה שאלו אפשרויות עדיפות על ממשל צבאי. כאן בולט הפער בינו לבין שותפיו, שנפרדים כעת מחלום ההתיישבות המחודשת ברצועה. חזון שכונת השוטרים עם נוף לים של בן גביר ימומש בטווח הקצר עבור כוח בינלאומי, ובטווח הארוך למשטרה הפלסטינית. אחרי ביקור בן סלמאן בבית הלבן מתברר שגם רוכבי הגמלים של סמוטריץ' תכף יתחילו השתלמויות טיסה על F35.
המודל יהיה מועצת השלום שתדווח כל חצי שנה למועצת הביטחון. הרכב ה"בורד אוף פיס" (BOP) עדיין לא ברור ‑ ובישראל מקווים לדומיננטיות של מצרים, סעודיה והאמירויות, על פני ציר האחים המוסלמים של קטאר וטורקיה. במובן הזה, הביקור של בן סלמאן בבית הלבן דווקא היה בשורה טובה והחזיר את ארדואן לפרופורציה. בינתיים. מה שעלול לעורר מחדש את התיאבון שלו הוא לא רק שבירת הבלעדיות הישראלית על המטוסים מהדגם שגם הוא מנסה לקבל כבר זמן רב, אלא גרוע יותר: תוכניות הגרעין האזרחי של סעודיה, שעלולות לפתוח מרוץ גרעיני במזרח התיכון.
טורקיה ומצרים הן הבאות לדרוש אם סעודיה תקבל. והרי לב האינטרס המשותף בנורמליזציה נועד כדי לטפל בבעיה גרעינית אחת באופן שיצנן את השכונה, לא כדי לפתוח עוד כמה.
2. רב גב
כמעט שלושה שבועות חלפו מהרגע שבו סיכם בועז ביסמוט עם הנציגים החרדים על מתווה מוסכם לחוק הפטור מגיוס, ועד שיצאה בת קול מביתו של הרב לנדו, בלחישה, ואיפשרה להתחיל את הדיון בוועדת החוץ והביטחון. האישור הזה הוא רק לעצם הדיונים ולא לתוצאה הסופית. מעט, וגם מאוחר, בין השאר בגלל המתח בין בתי הרבנים. הח"כים של דגל התורה עלו לפני שבועיים לביתו של הרב משה הלל הירש, שותפו של הרב לנדו להנהגה, להתייעצות ממושכת. בתקשורת החרדית דיווחו שהתקבלה שם החלטה, ובתגובה בבית הרב לנדו לקחו בכוונה את הזמן. להראות מי באמת מחלק את ההוראות. הרב הירש צעיר יותר (בן 89, הכל יחסי) והדיון אצלו כלל משא ומתן ארוך וירידה לפרטים. גם נתניהו הוקלט כששוחח איתו באנגלית רהוטה ברזולוציות לא אופייניות. אצל הרב לנדו, בן 95, השיחות קצרות יותר, אבל המעמד בכיר יותר.
האישור הפומבי שניתן בסוף כדי להתקדם עם החקיקה נועד להגן על הח"כים החרדים מפני הרחוב שלהם. אחרי שמכוניתו של יואב בן צור הותקפה במוצאי שבת, אחרי שהפגנות ליליות תחת ביתו של יעקב אשר הפכו קבע, ואחרי שאבטחה הוצמדה אפילו למשה גפני בעקבות הזעם על עצם השותפות לדיונים על החוק ‑ עכשיו יש להם גב. זו הייתה הדרישה הבסיסית של דרעי, שלא הסכים לעשות את העבודה המלוכלכת ולספוג בשביל האשכנזים.
מבחינת הח"כים החרדים זה אולי מספיק בינתיים, מבחינת נתניהו לא. כניסה לתהליך של חוק, שיכלול עוד הישגים פומביים לחרדים, רק כדי לגלות בדיעבד שברגע האחרון הם לא מסוגלים להצביע בעד, תהיה סיכון פוליטי מוגזם בשנת בחירות.
החוק שוב מתמהמה, הפעם לא בגלל החרדים אלא שוב בגלל ראש הממשלה. הכדור אצלו, אבל דווקא הניסיון לחלץ מהחרדים הסכמה מראש לנוסח ולא רק לתהליך מלמדת שהוא רציני כשהוא מדבר על בחירות בספטמבר, יותר משהיה נדמה קודם. אם הכוונה למרוח זמן לעוד חודשים בודדים די לו בדיונים בלבד. אם פניו להעברת תקציב, הוא צריך גם פתרון אמיתי לגיוס.
אפרופו תקציב, רגע אחרי הודעת דגל התורה ותדרוכי לשכת נתניהו, אפילו מפלגתו של שר האוצר - שלא גילה עניין רב בחוק גיוס אפקטיבי ‑ טרחה להוציא הודעה לוחמנית. בכל זאת, הקמפיין בפתח. הקו החדש של סמוטריץ' הוא במקום להתעקש על גיוס חרדים ‑ לשדרג מאוד את ההטבות למשרתים. זו דרך אחרת לצמצם את אי־השוויון, לא רק במובן הכלכלי אלא גם בתחושה שתעניק המדינה למילואימניקים. בבייס הדואב שלו, דווקא על רקע נתוני השירות המרשימים במילואים, זה לא יספיק.
3. ניצחון טכני
אפילו יריב לוין לא התכונן לניצחון שלו בבג"ץ. מעבר לקושי האובייקטיבי במציאת מתנדב לתפקיד לחטוף מימין או משמאל - או גם וגם, כפי שקרה לפצ"ר החדש איתי אופיר - החיפושים הנואשים במשך שתי יממות אחרי מועמד שייאות לקחת עליו את ליווי החקירה בפרשת הפצ"רית, הסגירו את העובדה ששר המשפטים פשוט לא נערך לאפשרות שיצטרך להציג מועמד אחר. לפני הדיון העריך לוין שהבחירה שלו תיפסל ואשר קולה לא ילווה את החקירה, אבל גם לא אנשי היועמ"שית והפרקליטות. הוא לא ציפה שבית המשפט יניח לו עצמו לקבוע ‑ תחת סייגים אמנם ‑ מי ימלא את התפקיד הרגיש.
ההרכב שהעניק לו את הניצחון אמנם שמרני, אבל לוין דווקא ראה בו הרכב עוין באופן אישי: שניים מהם ‑ וילנר ושטיין ‑ ישבו בהרכב שחייב אותו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ולשיטתו כירסמו בסמכויותיו כשר המשפטים. עכשיו שניהם, יחד עם כנפי־שטייניץ, הרחיבו אותן באופן תקדימי.
ההרכב השמרני הזה, אגב, הוא לא פרי תכנון אסטרטגי של נשיא העליון, וגם לא של שיבוץ מחשב אקראי, אלא תוצאה של ניגוד עניינים לא מדובר: כנגד כל חברי הרכב הסניוריטי - הנשיא עמית, המשנה סולברג, וגם דפנה ברק־ארז ‑ יש תלונות פתוחות אצל נציב קבילות השופטים. בית המשפט לא הכריז רשמית על מניעות, אבל כדי לא להגיע לניגוד עניינים בתיק שעוסק כולו בניגודי עניינים, שובצו אלו שאין כרגע תלונות בעניינם. וכך התקבלה התוצאה.
הטענה נגד יצחק עמית ש"איפשר" את הפסיקה ולא קבע הרכב ליברלי יותר, הייתה רק אחת בתוך ההתנפלות על בית המשפט מצד אלו שנשבעו להיות מגיניו. בסדרת מאמרים ב"הארץ", במתקפת ציוצים בטוויטר וגם בהודעה שפירסם יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן, לא נשמעה שום טענה משפטית אלא להפך. "בג"ץ בחר להיצמד לאות היבשה של החוק", קונן גולן, ונזף בבית המשפט שעליו "להבין שזה רגע האמת".
הטיעון הזה ודומיו, כאילו בית המשפט צריך לשקול היבטים "אסטרטגיים" ‑ או במילה פחות מכובסת פוליטיים ‑ הם הדלק במנועי הרפורמה במערכת המשפט. אגב, גם "אסטרטגית", ענייניות היא בדיוק מה שנחוץ לבית המשפט כדי לבצר את מעמדו. לא הגנה על היועמ"שית בכל מחיר, אלא הגנה על החוק.
ומה עם התוכניות הלא־מוסתרות ששירטט בקול ח"כ משה סעדה מהליכוד, למנות אישיות משפטית שתורה על חקירת היועמ"שית באופן שיאפשר לממשלה להדיח אותה? בג"ץ, כולל השמרנים שבשופטיו, כבר מנע את ניסיון ההדחה הקודם. אם אכן יהיו ממצאים שמצריכים לחקור את בהרב־מיארה באזהרה, כך יהיה, אבל סעדה רק פגע בחקירה ובאמון בה. אם הוא משוכנע שממילא החומר יוביל לשם, אין צורך לפזר הנחיות מדרג פוליטי לדרג חוקר מעל גלי האתר. מי שמפזר הנחיות כאלה, אולי לא מאמין שיש ראיות.
יותר משלוין ניצח, היועמ"שית, שלא השכילה לפסול את עצמה למרות כל הסימנים, הפסידה ברגע קריטי. זה כנראה ההישג המשפטי הראשון של לוין, אך גם הוא נשען על מהפכת איילת שקד. לוין נוהג לבוז לה על הפשרות עם המערכת, אבל שיטת המינויים שלה בלי להגיע לפיצוץ הוכיחה את עצמה בדיוק בנקודת מבחן כזו. בג"ץ היום מגוון יותר ושמרני יותר, וזה אמור לשמח את כל מי שבאמת מאמין בשלטון החוק ובדמוקרטיה, גם כשהם לא נוחים לו.
4. אופוזיציה נגררת
עצרות מוצאי שבת של מטה החטופים ייפסקו לפי הדיווחים כנראה בסוף החודש, אבל את מקומן כבר מתחילות לתפוס מחאות אחרות - נגד הממשלה ובקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. ההודעה על השתתפות בהרכב מלא של ראשי מפלגות האופוזיציה בהפגנת "מועצת אוקטובר" במוצ"ש הקרוב הפתיעה את חלקם. המארגנים טוענים שהזמינו את כולם אישית בסבב פגישות שערכו בכנסת, אבל בלשכותיהם של לפחות שני ראשי מפלגות טוענים שקראו בתקשורת שהם יהיו שם לפני שאישרו שיבואו.
בכל מקרה, אף אחד מהם לא טרח להכחיש או להתנער פומבית. ברגע האחרון אולי יצוצו "אילוצי לו"ז" אצל מי מהם שפחות התלהב מהתכתיב. זו תהיה לכאורה הזדמנות לצילום תמונה משותפת של כל השישייה, אבל אפשר להניח שמי שמתחמק ממנה בכינוסים הסגורים של ראשי המפלגות ינסה לחסוך לעצמו את הפריים הפומבי. הדבר הבולט בסיטואציה זו ההובלה של השטח. כמו בימי הרפורמה, גם המחאה הזאת היא לא יוזמה של המפלגות, שראשיהן גם לא ינאמו, אלא של המשפחות השכולות.
בתום המלחמה גברה הלגיטימציה למחאה גם אצל אלה שהעדיפו לא לצאת לרחובות תל־אביב כשחיילינו מתמרנים ברחובות עזה. הפגנה, אבל חשוב על מה. ועדת חקירה ממלכתית מלכדת בקלות את האופוזיציה, אבל הפוטנציאל הגדול לסחוף קהלים רחבים יותר טמון במחאה נגד חוק הגיוס, שסודקת את הקואליציה. להפגנות כאלה עשויים לבוא גם רבים ממצביעי גוש נתניהו, אנשי ציונות דתית וימין לאומי שקצו בפטור החרדי. זה יתאפשר רק אם ראשי האופוזיציה לא תמיד יצטלמו בשורה הראשונה.
