רווחיהם העצומים של הבנקים בישראל הופכים באחרונה לאחד הסיפורים המרכזיים בשוק הפיננסי. בכל פעם שנדמה שהשיא נשבר - מגיע רבעון חדש, ואיתו מוכרז שיא חדש.
הרבעון השלישי של 2025 לא שונה: חמשת הבנקים הגדולים הרוויחו יחדיו 8.7 מיליארד שקל בשלושה חודשים בלבד. קצב רווח שנתי שעומד על כ-35 מיליארד שקל – עלייה של יותר מ-16% לעומת רווח כולל של 30 מיליארד שקל בכל שנת 2024.
לכאורה, הישג עסקי מרשים. אלא שלא מדובר בזינוק טבעי, אלא בתוצאה של מציאות מעוותת שבה הרווחים צומחים לא בגלל חדשנות או התייעלות, אלא בעיקר בגלל הפערים ההולכים וגדלים בין הריבית שהבנקים גובים לבין זו שהם משלמים.
מאז ינואר 2024, ריבית בנק ישראל נותרה יציבה על 4.5%, וריבית הפריים עומדת על 6%. ובכל זאת, הריבית על הפיקדונות בבנקים נשחקת כמעט מדי חודש. פיקדון שזיכה בריבית שנתית של 4.5% בראשית השנה, מקבל כעת רק כ-3%. ברוב הבנקים, יתרות עו"ש כלל לא נושאות ריבית, או שמציעות ריבית אפסית בשיעורים של 0.1% עד 1.5% בלבד.
לעומת זאת, הריביות על הלוואות, כולל משכנתאות ואשראי צרכני, נותרו גבוהות מאוד. כך, הציבור משלם יותר ומקבל פחות, והבנקים ממשיכים להרוויח על חשבון הלקוחות.
גם בכנסת ובמשרד האוצר הבינו מזמן שמשהו כאן לא סביר. אפילו בבנק ישראל, שבדרך כלל מגן על יציבות הבנקים ונמנע מהתערבות, נשמעה ביקורת. נגיד הבנק, פרופ’ אמיר ירון, דרש מהבנקים להציג תוכניות הטבה ללקוחות ובמיוחד לעסקים קטנים, אנשי מילואים ונפגעי המלחמה שמתקשים לעמוד בהחזרי ההלוואות.
הבנקים אכן נענו לקריאה של בנק ישראל והשיבו עם כמה יוזמות, אך בפועל מדובר היה בהקלות סמליות בלבד. הרווחים המשיכו להמריא, והתחושה הציבורית היא שהבנקים פשוט ממשיכים לדרוך על דוושת הרווח, תוך התעלמות מהמכות שסופגים הלקוחות, ובלי להבין שאי-אפשר להמשיך בצורה הזו.
כחלק מההבנה שהמציאות הזו לא יכולה להימשך הודיע בסוף השבוע משרד האוצר על כוונתו להטיל מס חדש של כ-9% שיוטל על 50% מסכום הגידול ברווחי כל אחד מהחמישה הגדולים, בהשוואה לממוצע רווחיהם בשנים קודמות. צפי ההכנסה לקופת המדינה יעמוד על לפחות 750 מיליון שקל בשנה.
מדובר בצעד מתבקש, אך לא מספק. את הפערים החורגים בין הריבית שגובה הבנק לבין מה שהוא משלם למפקידים אין שום מס שמתקן, וגם במציאות של ריבית גבוהה יש לקבוע כללים ברורים שימנעו מהבנקים לנצל את המצב.
אם הבנקים לא יפעלו מרצונם לצמצום הפערים, אין לשלול אפשרות שהכנסת תתערב. זו לא הדרך המועדפת, התערבות כזו פוגעת בעצמאות הרגולטור ובשוק החופשי, אבל בימים שבהם גם עקרונות יסוד בדמוקרטיה אינם חסינים, סביר להניח שגם הבנקאות לא תינצל.
הבנקים בישראל נהנים מיציבות, גיבוי ממשלתי, ומלקוחות שבויים. אם הם רוצים לשמר את העצמאות להרוויח במסגרת הרגולציה הנוכחית, עליהם להקדים תרופה למכת חקיקה שעלולה להגיע. ובמילים פשוטות: הגיע הזמן להחזיר לציבור - לתת יותר או לקחת פחות. אם מנהלי הבנקים רוצים להמשיך וליהנות מאמון הציבור – כדאי שיזוזו לפני שהמחוקקים יזיזו אותם.
על מנהלי הבנקים להקדים תרופה למכת חקיקה שעלולה להגיע. ובמילים פשוטות: הגיע הזמן להחזיר לציבור - לתת יותר או לקחת פחות. כדאי שיזוזו לפני שהמחוקקים יזיזו אותם
