בשבוע שעבר פורסמה תוכנית 28 הנקודות של ממשל טראמפ לסיום המלחמה באוקראינה. המסר העולה ממנה: בהתקרב השנה הרביעית ללחימה, על אוקראינה להכיר בנחיתותה הצבאית והמדינית מול רוסיה ולחתום על כתב כניעה. עליה לוותר על חמישית משטחה (שטחים שרוסיה כבר כבשה ושמתכננת לכבוש), לצמצם לחצי את צבאה, לוותר לתמיד על חברות בנאט"ו ולהתחייב חגיגית לא לעצבן את התוקפן הרוסי. רוסיה מצידה, לא צריכה לוותר על כלום: היא רק תקטוף פירות מדיניים ואסטרטגיים עסיסיים. שביעות הרצון הרוסית השתקפה בבירור בהצהרת הנשיא פוטין, שבירך בהתלהבות על התוכנית.
פרסומה הצית דיונים קדחתניים במשרדי החוץ והביטחון של אירופה. את התחושה ביטאו עיתוני פולין, המדינה השקועה זה מכבר בעימות רב-זירתי מול רוסיה (רק באחרונה נמנע בה בנס פיגוע טרור רוסי על מסילת רכבת). הם לא בחלו במילים: טראמפ דורש מנשיא אוקראינה זלנסקי "כניעה מוחלטת" לדיקטטורה של פוטין, האשימו, ובכך חוזר על השגיאה ההיסטורית של בעלות הברית הליברליות בהסכם מינכן עם הנאצים ב-1938, הסכם שחיסל את עצמאותה של צ׳כוסלובקיה. אסון.
אוקראינה עצמה דחתה כמובן את התוכנית האמריקאית בת 28 הנקודות, אבל לא דחייה גורפת: זלנסקי בחר בקפידה את אמירותיו. אלו רגעי השפל של שלטונו: מדי כמה ימים נחשפות באוקראינה שערוריות שחיתות חדשות שמקורבי הנשיא מעורבים בהן. הממשל הצבאי שהוכרז במדינה בפברואר 2022 לובש דמות של שלטון סמכותני, הסותם פיות, ממנה את אנשיו לתפקידי מפתח ומדכא כל ביקורת. מלוחם חירות אמיץ הפך זלנסקי לדמות של עקשן ורודן בדרך. התמיכה של דעת הקהל האירופית בדרישות אוקראינה לסיום המלחמה - נסיגה רוסית מהשטחים הכבושים ומתן חופש למדינה האוקראינית הריבונית להצטרף לנאט"ו - פוחתת במהירות. לכך יש להוסיף את החובות הכבדים של מדינות האיחוד האירופי ואת המחסור בציוד צבאי מתקדם, שני גורמים המדללים את היקפי הסיוע לאוקראינה.
כשנשאל הנשיא טראמפ במסיבת עיתונאים מה יהיה אם אוקראינה תדחה את תוכניותיו, השיב בכעס: איזו ברירה אחרת יש לה, לדמם עד אינסוף? יש פרשני טראמפ הסבורים, על בסיס התבטאויותיו אלו ודומות, שהמניע העיקרי שלו בניהול מדיניות חוץ הוא הכסף, הממון. שהוא רואה את היחסים הבינלאומיים מבעד לשער ביטקוין. בוורשה, שם הייתי באחרונה, מעלים פרשנות אחרת שלא זוכה להתייחסות במקומותינו: הנשיא האמריקאי, אומרים שם, לוחץ בכל כוחו קודם כל לסיים את הסכסוכים הצבאיים על פני הגלובוס. הוא דורש מהצדדים לחדול מההרג וההרס ולהתחייב לשביתת נשק מיידית. בכך הוא מקווה ש"היגיון המלחמה יפנה מקום להיגיון השלום". הדינמיקה תשתנה ואופק מדיני יתחיל לבצבץ מבין ההריסות, לצד הדחפורים והמנופים. זו המהות של תוכנית 21 הנקודות לעזה שכבר אושרה במועצת הביטחון, ותוכנית 28 הנקודות לאוקראינה; השלב הראשון שלהן הוא המכריע. "הפסיקו להרוג והחלו לסחור", תימצת את הגישה סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס.
טראמפ לא מתרשם מכך שחמאס וחיזבאללה לא פורקו מנשקם ולא רואה בכך היתר לחידוש הלחימה על ידי ישראל. בשיחות סגורות הוא מבקר את ישראל על שלא ניצלה את הניצחונות בלבנון ובסוריה כדי לחתום על הסכמי שלום או נורמליזציה בלי להתעקש על פירוק מנשק תחילה. כעת "אין לה לא את זה ולא את זה"; הזדמנויות בוזבזו.
דוקטרינות הביטחון של טראמפ ונתניהו מצויות אפוא במסלול התנגשות, כמו אלו של טראמפ וזלנסקי. צריך להיות אמן האשליות כדי לא לדעת ידו של מי תהיה על העליונה.
