28 הנקודות שמציע דונלד טראמפ כדי להביא לסיום את הפלישה האלימה של ולדימיר פוטין לאוקראינה אינן הסכם שלום: הן מהוות כתב אישום גיאו-פוליטי נגד האיחוד האירופי. טראמפ לא רק מנצל את התלות הביטחונית המוחלטת של מדינות האיחוד בארצות-הברית, כפי שעשה בהסכמי הסחר איתן, ואת החולשה האוקראינית (הן מבחינה צבאית והן מבחינת סקנדל השחיתות בתוכה) כדי לתפור ביחד עם הקרמלין הסכם שיקבע את גבולות אירופה וההסדרים הביטחוניים שלה, מבלי לערב בכלל את האיחוד בדיון. טראמפ לא מביא הצעה לדיון - הוא דורש אישור למה שכבר הוחלט.
החלום האירופי - יבשת נטולת גבולות, עם מגדרים בלתי חשובים, לוחמת מלחמות קודש כמו משבר האקלים, ואימפריה מוסרית של קולטי מבקשי מקלט ומהגרים - מקיץ כעת למציאות שנקבעה עבורה על ידי זרים. למדינות האיחוד אין את מה שנדרש כדי להילחם בצמד טראמפ-פוטין. שנים של רדיפה אחרי השלום גרמו למנהיגים המקומיים להזניח לחלוטין את הצורך ההגנתי של היבשת. שנים של האשמה עצמית וזלזול במורשת התרבותית וההיסטורית הפכו את המשימה של גיוס צעירים להגן על אדמות מדינות היבשת לבלתי אפשרית. כשרוסיה פלשה לאוקראינה ב-2022, אירופה עשתה את המעשה האידיאלי עבורה: הזרימה כמויות כסף ונשק אדירות לאוקראינה, כדי שהחיילים שלה יתאבדו על הגנת גבולות האיחוד. זהו, כאמור, זמן השכמה.
הבעיה האחרת של מדינות האיחוד היא הקרע הפנימי העצום בתוכן. אירופה מאוחדת אולי הייתה יכולה להחזיק חזית נגד תוכנית טראמפ, אבל מדינות אירופה נמצאות במשבר קטסטרופלי בנושאי הכלכלה, האנרגיה, מלחמת המכסים עם אמריקה, הדו-קרב הכלכלי מול סין, משבר הדיור, משבר ההגירה, והעלייה המטורפת של הימין הקיצוני (שרובו תומך ברוסיה ובעד פירוק האיחוד) - כל אלו מבטלים כל אפשרות שאירופה תהווה חלק בעיצוב של עתידה. הבית הלבן והקרמלין הינדסו את העתיד של בריסל, בריסל אמורה רק לשים עליו חותמת. היא לא יכולה לסרב לטראמפ, ובלעדיו היא לא יכולה להגן על עצמה מפני פוטין.
ההסכם, כשיאושר, הוא מכה קטלנית עבור מדינות האיחוד. מכה גיאוגרפית, פוליטית, צבאית, היסטורית, מכה לכבוד העצמי ולערך שלהן בעיני עצמן ובעיני שאר העולם. האיחוד האירופי תמיד ראה את עצמו כשותף בכיר בעיצוב העולם העתידי, וההסכם שמציע טראמפ הופך אותו להערת שוליים.
שנים ארוכות של שביעות רצון עצמית, חוסר רצון ויכולת להתחדש ולהמציא את עצמה מחדש, שחצנות ושאננות, הפכו את אירופה לשק האִגרוף של מעצמות עולמיות אחרות. אירופה איבדה את דרכה, אבל עדיין התעקשה להיות המצפן המוסרי של העולם. מדינות האיחוד רצו שלום וערכים אוניברסליים, אבל לא היו מוכנות לשלם על כך, לקחת אחריות, לבנות את מה שצריך כדי לאבטח ולשמר את הערכים הללו. האיחוד האירופי הפך למוסד שיותר מדבר ופחות מבצע.
אירופה משדרת בשנים האחרונות חולשה, תלותיות, יכולת וירטואוזית להגמיש את עצמה לכל דרישה של טראמפ, כניעה לכל לחץ מתון. בגלל ההיסוסים הבלתי נגמרים שלה לכתוב את העתיד שלה, גורמים חיצוניים כותבים אותו כעת עבורה. מנהיגים כמו טראמפ מכבדים עמית למשא ומתן שמעז להחזיר לו דחיפה על דחיפה, סטירה על סטירה. אין לו סבלנות וכבוד למי שנכנע, לחלש. 28 הסעיפים הללו הם כתב אישום גיאו-פוליטי לגבי מה שטראמפ חושב על האיחוד האירופי: אני אקבע את הערכים שלכם, אני אקבע את הגבולות הביטחוניים והאסטרטגיים שלכם, ואני מצפה מכם שתשלמו את החשבון כשאקום מהשולחן. זהו הסכם שאומר לאיחוד האירופי: הפכתם ללא רלוונטיים.
