• ניר כנען – "סווטשירטים באוגוסט". האלבום "כחול" של ניר כנען ממיס את הלב במפגן כנות ויופי שלא רואים פה הרבה. הפער בין הפקה תיאטרלית וגדולה לטקסטים חשופים וקטנים משאיר אותך מוקסם. "סווטשירטים באוגוסט" למשל, שמספר על כאבי ההתבגרות ובעיות של דימוי גוף - אבל מנקודת מבט גברית, הוא זווית שעוד לא נתקלתי בה באף שיר בעברית, והשאיר עליי חותם.
• La femme - Où va le monde. כבר שנים זו אחת הלהקות שאני הכי אוהבת, ובמיוחד כשאני לא יודעת למה להקשיב. פשוט ללחוץ פליי על אחד האלבומים בלי לחשוב ולהתמסר לשיק הצרפתי המחשמל.
• דקלון ורמי דנוך – "גדליה רבע איש". מאז תחילת המלחמה הרבה יותר קשה לי להקשיב למוזיקה. אבל מרגע שיצא "בזכרי ימים ימימה", אלבום מחווה לצלילי הכרם, הוא טרף את הקלפים ומתנגן בבית בלי הפסקה. ניר מימון, שהוא בעיניי גדול המפיקים בישראל (גילוי נאות: גם המפיק שלי), חבר לטופ של הזמרים במחווה חד-פעמית באמת לשירים המטורפים של דקלון ולהקת צלילי הכרם. שעה וחמישים דקות של הצדעה ליצירה ישראלית מפוארת.
• ליהי טולדנו – "מדמוזאל". יש לי חולשה לנשים יוצרות ואני פשוט מתה על ליהי טולדנו. אי-אפשר להישאר אדישים למשב הרוח המרענן והאינטליגנטי שמביאה איתה האישה המוכשרת הזאת, שלהקשיב לה מרגיש לי תמיד כמו להיכנס לאיזו סערת לב לא מתנצלת כזאת, שמטלטלת את הסירה שלך מצד לצד. ב"מדמוזאל", מתוך האלבום ״אומץ״, טולדנו מציגה את המאבק שלה כאישה צעירה ורגישה שרוצה להגשים את החלומות שלה כשתמיד מרחפת ברקע התחושה שהזמן אוזל. אני דווקא מרגישה שהיא כאן להישאר.
• אביב גדג׳ - "הכוכב השקט". האלבום ״עולם מופלא איפה אתה״ של אביב גדג׳ הוא האלבום היחיד שהצלחתי להקשיב לו בחודשים הראשונים של הכאב הגדול שתפס אותנו. אביב הוא אחד הכותבים האהובים עליי בכל הזמנים. לפעמים אני אוהבת סתם להיכנס ולקרוא את מילות השירים שלו מבלי שהשיר יתנגן ברקע. "הכוכב השקט" הוא אחד האהובים עליי מתוך האלבום המרהיב הזה, שחרות בנשמה שלי עד היום.
שי המבר תופיע ב-28.11 באברקסס בתל-אביב במסגרת פסטיבל Volvo V-Sounds (כניסה חופשית), ב-12.12 בזאפה חיפה (שישי בצהריים), ב-26.12 בזאפה הרצליה (שישי צהריים) וב-1.1 בגריי מודיעין. ניתן להאזין לשירים בעמוד הספוטיפיי של ynet.
