בשבוע שעבר נערך לראשונה משחק NFL על אדמת ספרד, ומי שהיה במדריד ראה היסטוריה מתרחשת מול העיניים: בתוך פחות מ-24 שעות בלבד הפך הסנטיאגו ברנבאו ממקדש כדורגל אירופי למגרש פוטבול אמריקאי עם כל האביזרים, הסימונים והמעטפת. זה לא היה עוד אירוע נוצץ, אלא עוד פרק בחזון של פלורנטינו פרס, הנשיא הנצחי של ריאל מדריד, האיש שבגיל 78 ממשיך למתוח את גבולות הדמיון כדי להפוך את המועדון שלו לתופעה עולמית. אימפריה כלכלית-תרבותית שמדי פעם גם משחקת כדורגל.
פרס לא חושב על העונה הבאה. הוא לא תוהה מי ייפצע, מי יחזור ומי יחתום. הראש שלו נמצא בשנת 2075. הוא חושב שהכדורגל הולך למקום לא טוב, על אף שכל עונה נשברים שיאי הכנסות מזכויות שידור וכרטיסים. יש לו הרבה רעיונות מהפכניים ששווה להקשיב לחלקם ולהוציא את הכדורגל מהקיבעון.
אתמול נערכה במדריד אסיפת ה"סוסיוס" השנתית — האירוע שהפך מזמן ל"נאום מצב האומה" של נשיא המועדון. רק שבניגוד למה שקורה בברצלונה, למשל, שם הסוסיוס מצפים לשמוע איך סוגרים חובות, אצל פרס זה הפך לשיעור באסטרטגיה לטווח ארוך. הוא דיבר על הישרדות. על איך בונים מועדון שיוכל להתחרות גם בעוד חצי מאה מול יריבות שממומנות בידי מיליארדרים, קרנות ענק או מדינות שלמות.
בדיוק מתוך החשיבה הזו מגיע המהלך שהוא מבשל: יצירת חברה-בת מסחרית, ומכירה של עד 10% ממנה למשקיע פרטי. זוהי שבירת טאבו עבור מועדון שנשלט בלעדית בידי כ-100 אלף סוסיוס. אבל פרס מתעקש: בלי להזרים הון מבחוץ, ריאל לא תוכל להמשיך להתחרות.
המהלך הקטן הזה — מכירת מניות של חברה-בת, ולא של המועדון — הוא ניסיון להצעיד את ריאל קדימה. המשקיע לא יקבל נגיעה בניהול הספורטיבי, אבל החשש ברור - אף משקיע בעולם לא מוציא מאות מיליונים בלי להתערב וייתכן שבעתיד הרחוק ריאל תעבור לידיים פרטיות. פרס טוען שישמור על השליטה, ושזהו רק מנוע פיננסי נוסף. הזמן יגיד.
אנטי אופ"א
מה שמזין את כל החזון הזה הוא הברנבאו החדש, שנראה פחות כמו אצטדיון ויותר כמו מפעל הכנסות אינסופי. ריאל היא הקבוצה הראשונה בעולם שחצתה רף הכנסות של יותר ממיליארד דולר בעונה, וכעת היא מתקרבת ל-1.3 מיליארד. הברנבאו הופך בהדרגה למרכז התרבות החזק באירופה: משחקי פוטבול, הופעות ענק שיתחרו בוומבלי, ובעתיד, אם זה תלוי בפרס, אפילו משחקי NBA. נציגי הליגה כבר היו באצטדיון והתלהבו ממנו.
יש חלום אחד שפרס עדיין לא הצליח לכפות על הכדורגל האירופי: הסופר-ליג. בשבילו זו הייתה אמורה להיות מהפכה בענף. בניגוד למה שנטען, השאיפה שלו לא הייתה רק לייצר עוד כסף למועדוני-על, אלא גם להציע מודל שבו אוהדים יוכלו לצפות בחינם. "גם לילדים באפריקה מגיע לראות כדורגל", אמר אתמול באסיפה. הוא שיבח את פיפ"א על כך שהנגישה את מונדיאל הקבוצות דרך אפליקציות פתוחות, ותקף חזיתית את אופ"א שלטענתו שומרת את זכויות השידור יקרות רק כדי לממן "משכורות מנופחות של עסקנים".
בעיניו של פרס, אוהד הכדורגל הפך לקורבן של המודל הכלכלי הנוכחי. הוא משלם על ליגת האלופות, על הליגה המקומית, על שירותי סטרימינג, על משחקי נבחרות ועוד. "זה לא נורמלי", הוא אומר.
זאת אולי הפנטזיה האחרונה של פלורנטינו שעדיין לא קרמה עור וגידים, אבל אם יש משהו אחד שאפשר ללמוד מיותר מ-20 שנות פרס - זה שהוא אדם מאוד עקשן. כמו שהוא הביא את קיליאן אמבאפה בחינם, בסוף גם אופ"א תיאלץ להיכנע.
