לוני ווקר הוא לא שחקן רע. הבעיה היא שווקר אינו מסוגל לעמוד בתפקיד שבמכבי ת"א ייעדו לו ובציפיות שהיו לה ממנו.
הקבוצה חיפשה בעצם ווייד בולדווין חדש: גארד גבוה, חזק, עם יד טובה מבחוץ, עם יכולת לייצר לעצמו מצבי אחד על אחד ועם חדירה שמאלצת הגנות להביא עליו עזרה ומפנה שחקנים אחרים לקליעות חופשיות. זו הייתה טעות סקאוטינג איומה.
אפשר היה להבין למה היא קרתה. לווקר הייתה עונת NBA אחת שבה היו לו מספרים באמת מרשימים. אבל זה שונה מאוד להצליח לייצר נקודות ליד לברון ג'יימס ואנתוני דייויס וכשאתה השחקן שההגנות הכי פחות מתמקדות בו, לעומת לייצר נקודות כשאתה המטרה ההגנתית המרכזית של היריבות ומצפים ממך לקלוע סלי ניצחון ולקחת את הקבוצה על הכתפיים. לזה, ווקר פשוט לא מספיק טוב.
אם נשווה אותו לווייד בולדווין, או אפילו לרוקאס יוקובאיטיס, הרי שלשניהם היה צעד ראשון מאוד מהיר יחסית לגובה שלהם, הם היו חודרים נהדרים, וכדי לעצור אותם היריבות היו צריכות לעשות התאמות הגנתיות. ווקר קצת פחות מהיר ואגרסיבי ולכן אפשר לשמור עליו עם שחקן אחד. זה אומר שהוא לא נותן לך יתרון יחסי.
ווקר גם לא מוסר מבריק דוגמת לורנזו בראון, לא מנהיג דוגמת אלייז'ה בראיינט, לא משליט טרור הגנתי כמו קולין מלקולם. גם הקליעה שלו מבחוץ לא ממש יציבה, אז הוא לא מצריך חילופים יוצאי דופן כמו, למשל, קארסן אדוארדס, או אנטוניו בלייקני. ואין לו את היכולת המופלאה של בלייקני להיות מסוגל לקלוע באחוזים נמוכים לאורך דקות ארוכות, אבל להתעלות בדקות הסיום. ווקר אומנם קולע באחוזים נמוכים – אבל הם לרוב מידרדרים בסיום משחקים. בקיצור, שחקן רוטציה נחמד ותו לא. גרסה משודרגת של ג'ף דאוטין.
אין שום רע בשחקן כזה. באמת. רק שאי-אפשר לבנות סביבו קבוצה. וכשאתה משלם 2.2 מיליון דולר לעונה, אתה מצפה לכוכב שישפיע על הקבוצה שלך כמו מייק ג'יימס במונאקו, טי.ג'יי שורטס בימיו בפריז, מרקוס הווארד בבאסקוניה, אדוארדס בבולוניה וכדומה. יכולת משולבת בכריזמה.
זה נכון אף יותר בקבוצות עם תקציבים נמוכים. הפועל ת"א יכולה להרשות לעצמה יום חלש של ואסיליה מיציץ' כי יש לה עוד שלל שחקנים שיכולים לייצר נקודות ולקחת מנהיגות. למכבי, חוץ מתמיר בלאט, אין אף אחד עם אופי של מנהיג. היא שמה על ווקר כסף גדול, קיוותה שינהיג, וזה לא עובד. וגם אין סיבה שכן. הוא מעולם לא היה האיש הזה.
ויש גם רכיב פסיכולוגי לעניין. שפת הגוף של ווקר דומה לזו של ילד שמרגיש שהוא מאכזב את הוריו. מצד אחד, הוא מנסה דברים מוגזמים שאין ביכולתו להצליח בהם כדי לרצות אותם, מצד שני אין לו מספיק ביטחון כדי להצליח אפילו בדברים שהוא כן יכול. ווקר כנראה לא נורא חזק מנטלית, ובזה צריך לעזור לו. הוא שונה, למשל, מג'ורדן לויד, שבתקופה הקצרה שלו במכבי לא נפל ל"מלכודת הכוכב", השתלב במשחק הקבוצתי, מסר, נע כל הזמן. לא לקח על עצמו יותר מדי, ובדיוק בגלל זה תרם יותר לקבוצה. אלה הדרישות שצריך להציב גם לווקר, ואז הוא אולי יוכל להפוך לשחקן הטוב שהוא מסוגל להיות.
קחו לדוגמה את יוקובאיטיס. למה הוא הצליח? כי הוא הגיע אחרי שהיה רכז מחליף בקבוצה אחרת, מכבי לא הניחה על כתפיו ציפיות ונתנה לו לגדול לאט-לאט ולממש את הפוטנציאל שהוביל להחתמתו.
ווקר מרוויח הרבה יותר, אמור לתת יותר, אבל אין ממש ברירה. בדרך הנוכחית הקבוצה מאבדת אותו לגמרי. ובלי ווקר בשיאו, היא הופכת מקבוצה לא טובה לקבוצה גרועה ממש.
מכבי ת"א חיפשה בעצם ווייד בולדווין חדש: גארד גבוה, חזק, עם יד טובה מבחוץ, עם יכולת לייצר לעצמו מצבי אחד-על-אחד ועם חדירה שמאלצת הגנות להביא עליו עזרה ומפנה אחרים לקליעות חופשיות. לוני ווקר התגלה כטעות סקאוטינג איומה
