"רופאים ואנשי צוות שעובדים בזיהוי מתים לא מפתחים רגשות", מעידה פרופ' טל סימונס בחדות המקצועית שמאפיינת אותה: "אפילו בשבת השחורה כשקיבלנו מאות גופות ועצמות אדם חרוכות - למרות עוצמת השנאה, הרוע והזדון, נשארנו קרים".
פרופ' טל סימונס (63) היא אחת האנתרופולוגיות המשפטיות המובילות בתחומה בעולם. היא השתתפה בזיהוי הדר גולדין, סהר ברוך ועשרות נוספים. מעצם שבורה או חרוכה היא מסוגלת לאפיין גיל, מין ואת סיבת המוות. כבר בשבוע הראשון למתקפת חמאס היא נחתה בישראל מארה"ב והתייצבה להתנדב במרכז הלאומי לרפואה משפטית באבו-כביר - בשקט ובצנעה. אלא שלמרות שהיא עובדת מדי יום, כבר חצי שנה שהיא ממתינה לחצי תקן. בינתיים היא נאלצת לממן את נסיעותיה למרכז מכיסה.
זיהוי האב המאמץ
"הפעם הראשונה והיחידה לאורך הקריירה הארוכה שלי שהתרגשתי הייתה בסוף אוקטובר 2025, כשהחזירו לישראל את הגופות של סהר ברוך מבארי ושל עמירם קופר מניר עוז", היא מספרת. "לפני 47 שנים, כשהתנדבתי בקיבוץ, עמירם ואשתו נורית היו ההורים המאמצים שלי במשך שלוש שנים. באותו יום, עבדנו בחדרים סמוכים וכשנודע לי שהוא בחדר השני, התעורר בי צורך עמוק לראות אותו ולהגיד לו תודה על הבית החם שהוא ומשפחתו נתנו לי. בלילה, כששיחזרתי את הזיכרונות שלי עם המשפחה המדהימה שלו, נזכרתי איך בערבים היינו יושבים בגינה עם כוס מיץ, מדברים וצוחקים".
פרופ' סימונס מתנדבת במרכז הלאומי לרפואה משפטית באבו-כביר לפרקי זמן ארוכים מתחילת המלחמה. "היא מדהימה", העיד עליה ד"ר חן קוגל, מנהל המרכז לרפואה משפטית: "מבחינה מקצועית היא תותחית ואלופה בזיהוי עצמות. בכל פעם כשהגיעו חללים חטופים בלילה, היא לא חשבה פעמיים - הגיעה מביתה בירושלים ונשארה עד לסיום".
הדרך הארוכה ארצה
כברת דרך משמעותית ולא צפויה עברה פרופ' סימונס עד שהגיעה למעמדה הבינלאומי: "נולדתי למשפחה יהודית רפורמית בארה"ב". לישראל הגיעה לראשונה בקיץ 1978 להתנדב בניר עוז. אחריכן, היא חזרה לארה”ב להשלים תואר ראשון ושני באנתרופולוגיה. ב-1985, היא איפסנה את התארים בבוידעם ועלתה שוב לישראל, לקהילה הרפורמית שהקימה את קיבוץ יהל שבערבה: "היה לי טוב שם. עבדתי במטע התמרים, במטבח הצמחוני ועם ילדי הגיל הרך ואחרי שלוש שנים חזרתי לארה"ב להשלים דוקטורט כשבתוכנית חזרה מיידית לישראל". אבל לחיים היו תוכניות אחרות, ועם סיום הדוקטורט פיתה אותה הפוסט-דוקטורט - שהחזיר אותה שוב לארה"ב.
במרוצת השנים איתגרה את עצמה כשבמקביל לעיסוק האקדמי התיאורטי, התנדבה או הצטרפה למשלחות שונות לזכויות אדם באזורים מוכי אסונות טבע או מלחמות על פני הגלובוס: "הייתי בקוסובו, בגואטמלה, בסרי-לנקה ובבוסניה, שם נחשפתי לראשונה לעבודתם של אנתרופולוגים משפטיים. הצצתי ונפגעתי ומשנת 1996 צברתי ידע רב וניסיון במקצוע".
החזרה לארץ הגיעה עם המלחמה. "כבר מהרגע הראשון כשנודע לי על מה שקורה בארץ, לא היה לי כל היסוס. היה לי ברור שלא אוכל לשבת בשקט בווירג'יניה כשרוצחים את העם שלי. ארזתי מזוודה והגעתי לעבוד לצידה של מיכל פיר – אנתרופולוגית משפטית במכון הלאומי באבו-כביר".
"רשמנו במעבדה הישגים לא מבוטלים", היא מספרת על עבודת הקודש שעשתה: "לעולם לא אשכח את שקיות הפלסטיק שהגיעו אלינו עם האמבולנס של אחד מקיבוצי העוטף. פתחנו את השקיות וגילינו חתיכות עצם קטנות, חלקי עצמות ומתוך קופסה מפלסטיק התגלו עצמות של 18 מתושבי קיבוץ שנרצחו באכזריות. מצב העצמות היה קשה, רובן נשרפו בחום של 700 מעלות ולא היה כל ביטחון שנצליח להפיק מהן משהו. אך למרות הקושי, מיכל ואני הצלחנו לבסוף לאפיין את העצמות, העברנו אותן למעבדה לזיהוי DNA וכך צוות המכון אפשר סגירת מעגל למשפחות".
קיבלת פעם ביקורת על הבחירה לעסוק בגופות?
"בוודאי. המשפחה קיבלה באהבה, אבל ממעגלי קרבה כאלה ואחרים לא היססו לשאול אותי 'מה את מתעסקת בעצמות של מתים?' לא כעסתי, הביקורת נובעת מחוסר ידע בסיסי. מעצם קטנה בגודל של ציפורן, אני ועמיתיי יכולים לאפיין ולזהות את המת ואת נסיבות המוות".
לאחרונה, פרופ' סימונס עשתה עלייה בפעם השלישית בחייה, ובאה ארצה: "לא פשוט לעזוב בית, משרה מתגמלת, את הבת שלי ולמעשה חיים שלמים. התמהמתי ורק בתחילת יוני 2025 עשיתי עלייה רשמית ומאז אני כאן על מלא. בחרתי לגור בירושלים, כי בני הקהילה הרפורמית שהכרתי בקיבוץ יהל, ששמרתי עימם על קשר חם כל השנים, גרים שם כעת".
הרעבה תקציבית מתמשכת
מתחילת המלחמה מתנדבת פרופ' סימונס במרכז הלאומי לרפואה משפטית בתל-אביב. המעבדה לאנתרופולוגיה משפטית, שאליה הגיעו חללים רבים במלחמה, ממוקמת בשני חדרים קטנים ועלובים במבנה מיושן באבו-כביר. היא סובלת כמו שאר אגפי המכון - היחיד מסוגו בישראל - מהרעבה תקציבית ארוכת שנים.
יש סיבות רבות להיות גאים במלאכת הקודש שעשה צוות המרכז הלאומי לרפואה משפטית, בניהולו של ד"ר קוגל, אבל באותה העת - יש גם לא מעט סיבות להתבייש בכך שמשרד הבריאות לא ספר אותם לאורך השנים. גם כיום, המקום לא זוכה למספיק תקציב, ופרופ' סימונס עצמה עובדת מבלי לקבל שכר מאז 7 באוקטובר 2023.
תגובת משרד הבריאות: "הליכי הזיהוי במרכז לרפואה משפטית מתבצעים על ידי מספר אנשי צוות והם אינם תוצאה של אדם כזה או אחר. בעניין סוגיות הנוגעות להעסקתה של פרופ' סימונס, הדברים מתואמים מולה באופן מלא ושקוף. המרכז לרפואה משפטית מודה ומוקיר את תרומתה של פרופ' סימונס לעבודת הטיפול בחללים. יש לציין כי אין למכון מגבלת תקנים לקליטת עובדים חיוניים ואכן מ-7 באוקטובר 2023 נקלטו במרכז הלאומי 26 עובדים חדשים, מתוכם שישה רופאים מתמחים".
