כשחושבים על הלהקות שהגדירו את הסאונד של מנצ'סטר, עולים שמות כמו ג'וי דיוויז'ן/ניו אורדר, הסמית'ס, הסטון רוסז ואואזיס. רק אחריהן, וגם זה בספק, מקשרים בין העיר לבין סימפלי רד.
ועדיין, ההרכב שהציע תערובת במינונים משתנים של פופ לבן וסול שחור, בהובלת הסולן וכותב החומרים מיק האקנל כשלצידו שורת נגנים מתחלפים, הוא מהמצליחים שיצאו ממנה. גם אם לא הגיעה מכיוונו שום בשורה מרעישה כבר למעלה משלושים שנה.
האקנל חוגג עכשיו יום הולדת ארבעים למותג שלו, מתוך כוונה שהצגת נכסי עברה המפואר של הלהקה (ויש לה כזה), יסייע לו לסחוב עוד כמה שנים קדימה. אחרי סיבוב הופעות שכלל גם עצירה בפסטיבל גלסטונברי האחרון, מגיע כעת Recollections, אוסף הכולל 40 משירי הלהקה שהוקלטו מחדש.
מעבר על השירים האלו מציע סיכום שלא מפספס אף פינה. הוא נפתח עם כמה מהרגעים המבטיחים מראשית דרכו של ההרכב מאלבום הבכורה הנהדר Picture Book (שעטיפת האוסף החדש היא טייק-אוף עליו), ממשיך עם דוגמיות מהאלבומים Men and Women ו-A New Flame שבדיעבד היוו מבוא לאלבום המגה-מצליח Stars. למה שקורה בהמשך האוסף קצת פחות התחברתי, וניסיתי. גם בשעתו המעקב שלי אחרי האנקל והנגנים שהקיפו אותו, נעצר בסוף הניינטיז.
כש-Stars התפוצץ ב-1992, הוא הוביל אותי לשתי פעולות מקבילות. הראשונה — לשמוע אותו בלופים, והשנייה – להשלים פערים מול מה שקדם לו. אבל שלוש שנים אחרי שהגיעו לשיאם המסחרי והאמנותי, סימפלי רד ביקשו לעניין את כל אוהבי Stars עם האלבום Life, וזה כבר התקשה לעמוד בציפיות.
האקנל המשיך לשלוח לקהל שלו דרישות שלום גם בשלושים השנים הבאות בצורת אלבום טרי שהגיע כל שלוש-ארבע שנים, אך מהאזנה לנציגיהם כאן, אפשר להבין מדוע הם לא הגיעו לאוזניים רבות מדי. לשבחו של האקנל ייאמר שהוא תמיד ידע לבחור נגנים שיודעים לעשות את העבודה, כך שלפחות מהפן המוזיקלי, מרבית הביצועים המחודשים הנפרשים לאורך Recollections נשמעים טוב, למרות שאינם מתעלים על המקור. הם גם מזכירים כמה סימפלי רד הייתה גדולה פעם, וגם מה קרה לה בהמשך.
