קבלו נתון עגום: שחקניה הישראלים של הפועל ת"א שותפו העונה ב-111 דקות בלבד ביורוליג. אם מוציאים מהמשוואה את תומר גינת (92 דקות), מגלים שגיא פלטין, בר טימור ואיתי שגב שיחקו יחד 19 דקות בלבד! שלא נדבר על יפתח זיו, עוז בלייזר וסנדי כהן (שכבר הספיק לעזוב) שלא ראו פרקט.
והנה עוד נתון מעניין: מתוך 10 אלופות היורוליג האחרונות – לשבע מהן היה לפחות שחקן אחד מקומי משמעותי, לפעמים גם שניים או שלושה. מתי זה לא קרה? כשהטורקיות – אנאדולו ופנרבחצ'ה – זכו. גם בצסק"א בשלב מסוים השחקן הרוסי נדחק הצידה. איפה דימיטריוס איטודיס אימן לפני הפועל ת"א? בפנרבחצ'ה (לא בעונת הזכייה ביורוליג) ובצסק"א.
בהפועל ת"א תמיד יכולים להגיד שאם ים מדר היה כשיר הוא היה מקבל דקות משמעותית, וגם לטעון שגינת שיחק העונה ביורוליג, למרות שבשני משחקיו לפני הפציעה איבד דרמטית ממעמדו. ועדיין, זה שאיטודיס לא מוצא דקות לבר טימור, סוג של סמל בהפועל ת"א ושחקן נבחרת ישראל שהוכיח את עצמו בשנים האחרונות, ולגיא פלטין, סטופר הגנתי שאין הרבה כמוהו, גם ביורוליג לדעתי, זה בהחלט תמוה.
עזבו את הפן הרגשי. זה גם פוגע בהפועל ת"א מקצועית במשחקים בישראל. מכבי ת"א, עם כמה שהיא נראית רע באירופה, משחקת עם הישראלים שלה ביורוליג. תמיר בלאט ורומן סורקין, כל אחד מהם, קיבל כפול דקות מכל הישראלים של איטודיס יחד. גם בהפועל ירושלים השחקנים כחול-לבן הם פקטור באירופה. למעשה, שתי היריבות של הפועל ת"א על תארים בארץ משחקות באותו סגל בארץ ובאירופה. ואילו האדומים משחקים ביורוליג עם סגל אחד, ובליגה "נאלצים" לשחק עם סגל אחר לגמרי ולהסתמך על אותם ישראלים שהצוות המקצועי לא מאמין בהם. חוסר ההערכה הזה מחלחל לשחקנים, גם לזרים, שבקושי משחקים עם הישראלים (וראו לא פעם את חוסר התיאום ביניהם בליגה). ועוד יותר גרוע: זה משפיע על איך שהם תופסים את השחקנים המקומיים.
מי זוכר שפעם אנשי ואוהדי הפועל ת"א היו צוחקים על היריבה העירונית שהיא לא משתפת ישראלים ביורוליג? האדומים לקחו את זה לאקסטרים. העניין הוא שרוב אותם אנשי הפועל ת"א כבר לא נמצאים במערכת, והאוהדים? מתברר שבסוף הם אוהדי הצלחות.
