על פניו, החלטת הממשלה למנוע ועדת חקירה ממלכתית ומנגד להקים ועדה שנציגיה ותחומי אחריותה ייקבעו על ידי שרים - סתמה את הגולל על חקירת אירוע בסדר גודל של 7 באוקטובר. אלא שבפועל, החלטת הממשלה כבר הופכת לחרב פיפיות.
קשה להתעלם מהתחושה שמאז החלטת הממשלה, המקורות הבקיאים ביותר במערכת הביטחון ובדרג המדיני במה שקדם ל-7 באוקטובר מתחילים לדבר. הפרסומים הולכים ומתרבים בתקשורת, על שלל סוגיה: מפודקאסטים שונים ועד תקשורת המיינסטרים המסורתית. כך, למשל, סיפר גדי איזנקוט בפודקאסט "היידה" של שי האוזמן על ההלם שאחז בהנהגה הישראלית בשעות הראשונות לאירועים, וחשף כי ב-10 באוקטובר, כששר הביטחון גלנט וראשי הצבא ביקשו לפתוח במהירות בחזית צפונית נגד חיזבאללה, גם נתניהו, שנוהג להתגאות בעובדה שהוא זה שביקש לעבוד חזית אחר חזית - כלומר להתמקד בחמאס ורק בהמשך בצפון - דווקא תמך בעמדת גלנט והרמטכ״ל וביקש לתקוף מיד את חיזבאללה. כידוע, בלחצם של איזנקוט וגנץ, שנסמכו גם על ראש חטיבת מחקר באמ"ן, התקיפה נמנעה והקרב מול חיזבאללה נדחה.
אי-אפשר לדעת אם דחיית המערכה נגד חיזבאללה הייתה נכונה או לא – ייתכן שדווקא מערכת הביטחון צדקה ומוטב היה לתקוף מיד את חיזבאללה, ובכך לקצר את המלחמה במהלומה מפתיעה. מצד שני, ייתכן שאיזנקוט אכן מנע טעות אסטרטגית כשצה״ל לא היה מוכן. בכל מקרה, עכשיו ידוע שהדברים התפתחו לא בשל מדיניות נתניהו, אלא למרות רצונו לתקוף מיד.
במקביל, נחשף השבוע על ידי בכירי מוסד, שהתראיינו ל"זמן אמת" בכאן 11, כי למרות שנתניהו לא חדל לדבר נגד איראן בעשור האחרון, למעשה צה"ל בכלל לא הונחה כדי להכין תוכנית תקיפה. אדרבה: ישראל נשענה על תוכנית אחרת, של המוסד, שהייתה אמורה להסתייע בסוכנים איראנים כדי לחבל בכורים מבפנים. חלק מהבקיאים בה, סבורים שהייתה דמיונית מלכתחילה וביזבזה מיליארדים לשווא.
גם בסוגיה זו לא ברור אם בכלל ניתן היה לתקוף קודם, ללא אישור מהאמריקאים, אבל מה שמעניין בשלל הגילויים המרתקים טמון בגזרה נוספת: למעשה, מבלי משים, מוקמת לנגד עיננו ועדת חקירה דרך אמצעי התקשורת, בלי להמתין לחקירה רשמית. לא ברור אם הדברים מאורגנים ומתפרסמים יחד כתגובה להחלטת הממשלה, או שמדובר במקריות - אבל ייתכן שבמקום להתווכח על ועדת חקירה ממלכתית עלינו להסתגל לכך שאנו מצויים בעידן אחר, שבו הממלכתיות כבר נסדקה קשות. כפי שגם בתקשורת אין יותר מדורת שבט אחת בנוסח הערוץ הראשון - אלא רשתות חברתיות, פודקאסטים ותקשורת מסורתית שכולם פועלים יחד והציבור בוחר בין האפשרויות – כך גם חקירת המלחמה תתפזר בין עדויות שייחשפו באמצעי תקשורת מגוונים.
לוועדת חקירה עממית שכזו, שתתבצע דרך צפייה והאזנה לעדויות שיתפרסמו במקומות מגוונים, לא תהיה תוקף משפטי וחוקי אמנם. אבל מכיוון שהדברים קורים בשנת בחירות, העם יקשיב ויצפה ויפסוק את דעתו בקלפי. וכך, אלה שביקשו למנוע חקירה כחוק כדי להימנע ממסקנות אישיות, עוד יגלו שמוטב היה להם שקומץ מומחים יכריע, ולא שהדברים ייחשפו בפני העם כולו שיכריע.
מבלי משים, מוקמת לנגד עינינו ועדת חקירה דרך אמצעי התקשורת. אמנם לא יהיה לה תוקף משפטי - אך העם יקשיב