חופש גדול, אבא אוסף את הילדים מחוג שחייה. אמא יוצאת לאסיפת הורים של המעון החדש של בנם התינוק, רגע לפני שהשנה נפתחת. הם נפגשים בשעת ערב, מותשים, מספרים זו לזה במילים ספורות מה חדש. אמא מכינה עוגה עם הגדולים, מתלבטת עם אהובה בקול רם מה כדאי, מה עכשיו, מה התכנון למחר. ואז הוא יוצא להתפלל. ונרצח.
הודא ו-ווליד בדויה הם זוג מנצח. שניהם נולדו וגדלו בלוד, צעירים מוכשרים ויפים. הם יחד מבית הספר היסודי, בלתי נפרדים. בנו את ביתם בעשר אצבעות. הוא היה כבאי שנים רבות, היא – עובדת בתאגיד המים של העיר. יחד קנו דירה באחת השכונות הטובות ביותר, גני יער, השכונה בה מתגורר גם ראש העיר. ווליד דמות מוכרת ואהובה, על יהודים וערבים. אין לו אויבים, הוא לא חלק משום סכסוך, איש במשפחתם לא מסובך, ואפילו דוח התנועה האחרון שקיבל בן 12 שנה.
כל זה לא עזר להם.
בסוף הקיץ נרצח ווליד מתחת למסגד שבו התפלל על ידי שני צעירים רכובים על קורקינט. הרצח תועד במצלמות האבטחה הפזורות בעיר, אבל איש לא נתפס. למשטרה אין קצה חוט, הודא וילדיה היתומים חיים בפחד. "אין לי מנוחה, אני פשוט משתגעת", היא מספרת, "איך יכול להיות שבעיר שמרושתת במצלמות שני אנשים על קורקינט פשוט נעלמים? זה לא אבסורד, זו הפקרות.
"אני גדלתי בלוד, מילדות אנחנו יודעים להבדיל בין רעש של נשק לנשק אוטומטי, אנחנו יודעים שהדם שלנו הפקר, אבל לא דמיינתי שזה יגיע אליי הביתה. אנחנו זוג שאין לו שום קשר לעולמות האלו. עכשיו אני מתמודדת גם עם האובדן של ווליד, גם עם הפחד הנורא מפני הרוצחים שמסתובבים חופשי, וגם עם תסכול אדיר. היינו בשיא האושר שלנו כמשפחה, והחיים שלנו פשוט נחרבו".
הודא מספרת איך רק לפני כמה שבועות נדקר יהודי בשכונה הסמוכה. אז היחס של הרשויות היה אחר לגמרי. "היהודי שנדקר אמר שהדוקר ערבי וזה אירוע טרור, ומיד הקפיצו מסוקים וכוחות לרחוב. עשו סגר על שתי שכונות בשביל למצא את הדוקר. כשאיתרו אותו התברר שהוא יהודי אחר, מדימונה בכלל. ואני שואלת – מה ההבדל בין הדם של ווליד לדם של הנדקר הזה? למה יש הבדל מבחינת הרשויות בין טרור לבין פשיעה מטורפת שמשתוללת ושמגיעה מזמן לחפים מפשע?"
*
אני מסתכלת בארכיון הטורים שכתבתי. זה כבר הביקור הרביעי שלי אצל משפחה שַׁכולה בלוד בלבד. פעם אלה אמא ובת, פעם אבא, פעם תלמיד תיכון. בשיחה עם הודא אני לא יכולה שלא לחשוב על אנאס ווחוואח, נער מצטיין בן 19 מהשכונה ליד. אנאס היה היהלום שבכתר, ילד אהוב בצורה יוצאת דופן, מצליח בכל תחום, התנדב במד"א וזכה לאות הוקרה מקרן רמון על פעילותו החברתית. גם הוא נרצח באוגוסט. אוגוסט 2021. לאור יום, באמצע העיר. איש לא נעצר. למשפחה אין מושג על מה ולמה. עוד פצע פעור, טראומה קולקטיבית, שאין לה מזור.
מה כן קרה בארבע השנים שחלפו בין הרצח של אנאס לרצח של ווליד? המצב הפך להיות הרבה הרבה יותר גרוע. בשנת 2021 נרצחו בישראל 173 אזרחים. אז היה עיסוק מאסיבי במאבק בפשיעה בגלל שכמות הנרצחים נראתה אסטרונומית. ב-2022 נרצחו 148 אזרחים – מגמת ירידה שמיוחסת בין היתר לתוכנית המקיפה למאבק בפשיעה שהובילה ממשלת השינוי. ב-2023 נרשם זינוק מופרע ל-300 נרצחים, בשנה המדממת ביותר שידעה ישראל בפשיעה. ב-2024 נרצחו 282 אזרחים. והשנה? נובמבר לא נגמר ואנחנו כבר מונים 285 נרצחים. לא צריך להיות נביאה כדי לשער שהמספר יגדל עד שתקראו את השורות הללו.
אלו נתונים מפלצתיים. מגפה לכל דבר. אבל היא פשוט לא מעניינת. לא את ראש הממשלה, בוודאי לא את השרים האמונים על הנושא. כל ההתנהלות אל מול הבעיה המורכבת והקטלנית הזו נעה בין פופוליזם, שיעמום וחוסר מקצועיות משווע.
"כולם יודעים את מספר הנרצחים, אבל המספרים לא מספרים את כל הסיפור", אומרת ראויה חנדקלו, מנהלת אילאף - המרכז לקידום ביטחון בחברה הערבית. "מאחורי כל מספר יש ילדים יתומים, משפחות שהתפרקו וחיים שנעצרו. גלי ההדף של מקרי הרצח כמעט שלא מדוברים: הכאב הנפשי, הקריסה הכלכלית והבדידות החברתית.
"כששיעור הפענוח של תיקי הרצח עומד על 15 אחוז בלבד, המשפחות השכולות נשארות עם סימני שאלה צורבים, ובחברה שלנו חוסר הפענוח עצמו מייצר גלי הדף נוספים: פחד, חשדנות והשלכות חברתיות שמפוררות את המרקם החברתי. במקום להתמודד עם הפשיעה, עם ההשלכות שלה ועם נפגעי העבירה, הממשלה בוחרת לסמן אותנו, החברה הערבית, כאויב".
*
הודא מספרת איך בן גביר מגיע פעם אחר פעם ללוד, בעיקר בשביל לעצבן את התושבים ולעשות כותרות. זו הטקטיקה הקבועה: במקום לטפל בבעיות, בן גביר רוכב על גבן לטובת עוד סרטון טיקטוק. השבוע, ביום רביעי, הוא הגיע לתל שבע לאחר עוד מקרה רצח. כדאי להתעכב על כל פרט בביקור הזה. לא כי הוא ביקור מיוחד, להפך, כי הוא גנרי. והוא מלמד המון על האדם שאמור להיות אמון על מיגור הפשיעה.
בן גביר בא רכוב על אופנוע משטרתי ובמדי סיירת. כשרק מונה לתפקידו והגיע לבסיס מג"ב, הוא ועוזרו, חנמאל דורפמן, עלו על מדים (לראשונה בחייהם) והתנסו באטרקציות השונות בבסיס. כמו בקייטנה, השר נהנה מאקשן מדומה ומשחקי תפקידים.
בין היתר אמר בתל שבע כמה חשובה הסיירת שעוצרת "מפירי חוק שמשתלטים על הכביש ומפירים את חוקי התנועה" בזמן שלו עצמו יש גיליון עם 78 עבירות תעבורה. בכל ביקור שטח כזה בן גביר מחפש את העימות. כחבר אופוזיציה הוא נהג להגיע לזירות פיגועים ולצרוח על שרים, כשר וחבר קואליציה הוא מגיע לזירות פשע לצרוח על ערבים. הפעם הוא פגש את ג'ואד אבו-עסא. כשג'ואד שיתף את השר כי אחיו נרצח באכזריות ב-7 באוקטובר, בן גביר ענה מיד "אני איבדתי 1,500 אחים". כזה הוא קשר דם – לעיתים הוא אובדן ממשי של בן משפחה באופן מחריד, לעיתים מטפורה פופוליסטית.
הרגע הזה, קריקטורי ומביך, הוא בבואה של ההתנהלות כולה. מי שמדמיין שזה לא יגיע אליו, טועה. תשאלו את הודא.
