בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ניצב כיסא ריק עם שמו של השר לביטחון לאומי. לא רק שהוא לא טרח להגיע לדיון מיוחד ביום המאבק באלימות נגד נשים, בשנה בה נשבר שיא הנשים הנרצחות, הוא גם אסר על המשטרה והשב"ס להופיע עם נתונים.
בינתיים בבית הנבחרים השדולה למען האישה הדתית והחרדית קיימה כנס בנוגע לשמירת נגיעה בין בני זוג עד החתונה. זה אולי נשמע פארודי, אבל זו לא סדרה בנטפליקס, אלא החיים שלנו. הדיון, אם תהיתם בשל שם השדולה, לא עסק כמעט בכלל בנשים דתיות. היו אלו הנשים החילוניות שריתקו את המשתתפים (הדתיים באופן גורף).
כמו חוקרים שפגשו יצור פראי שברצונם לביית, הסבירו המשתתפות והמשתתפים על הסגולות של שמירת נגיעה, על הצורך להגיע בבהילות לקהל חילוני, וכמובן השתמשו במטפורות מרהיבות שאפילו את האולפנה כבר לא שורדות: האישה היא כמו מדבקה. אם תדביק אותה על יותר מדי משטחים, לא ייווצר קשר. השיח, כמובן, מופנה לנשים בלבד. מגברים אין ציפיות, אבל אין דבר נורא יותר מנשים "משומשות". ככה זה כשתנועה פונדמנטליסטית מאמצת שיח פמיניסטי.
אפשר להקשיב לטקסטים האלו בציניות או הומור, אבל רק לפני כשבועיים הורחבו סמכויותיו של בית הדין הרבני, כך שיוכל לדון במזונות גם אם התיק נפתח בכלל בבית דין לענייני משפחה. בתי הדין הרבניים הם מבצר אופורטוניסטי, לא שקוף ונטול ביקורת בו יושבים גברים בלבד ונשים נמצאות בו בעמדת נחיתות מובנית. אבל ממשלה שמשתוקקת לפרק את מערכת המשפט, דווקא מעדיפה להרחיב את הכוח של בית דין גרוע בהרבה.
וכמובן – בכל השולחנות בהם מתקבלות ההחלטות הכי גורליות על חיינו, יושבים גברים בלבד. ללא מנכ"ליות, ללא נשים בקבינט המלחמה, עם מיעוט של נשים בתפקידי מפתח בשירות הציבורי.
אז מה התשובה לממשלה הגרועה ביותר לנשים שהייתה פה? הבנה שבבחירות הקרובות כל המפלגות הליברליות חייבות להעמיד אלטרנטיבה. ואלטרנטיבה פירושה שינוי רדיקלי בייצוג ושינוי רדיקלי בתפיסות העולם והנושאים שמובלטים בקמפיינים.
אחרי המלחמה משגשגים הגנרלים, שממילא הם המועמדים הטבעיים בישראל למנהיגות. כמה שיותר צבאי, כמה שיותר אחי, יותר טוב. הנשים הן במקרה הטוב ועדת קישוט של כל מי שרואים את עצמם כמחליפיו של נתניהו. אם רוצים לשנות באופן מהותי את המצב – נדרשות נשים מרשימות בהובלת הרשימות ועבודת מטה מסודרת שבכוחה להציב את הצרכים של נשים בסדרי העדיפויות.
ישנם מאמצים רבים להפעיל לחץ על יצוג של 50 אחוז ברשימות לנשים בשיטת הריצ'רץ', בין היתר בזכות מיזם הנושא את השם 5050 של יעל יחיאלי, אבל לבסוף הכוח המשמעותי ביותר נמצא בידיהם של הבוחרים והבוחרות. רק אם המחנה הליברלי יידע לסמן זאת כמטרה, הפוליטיקאים יתיישרו בהתאם.
