ורשה בירת פולין שוב מלאה ישראלים, לאו דווקא יוצאי פולין. נוכחותם ונוכחותן בולטת במיוחד בקניונים ובחנויות בגדים; מנצלים את מבצעי ההוזלות לחג המולד וגודשים מזוודות. ביום רביעי השבוע, לדוגמה, המריאו מנתב"ג ליעדים שונים בפולין תשע טיסות. כולן מלאות.
המניע קודם כל כלכלי. הטיסות לא יקרות, המלונות הרבים בבעלות ישראלית מתאימים את עצמם לאורחים מהארץ, המכס בנתב"ג לא בודק בציציות של החוזרים עם סלי אופנה וארוחה במסעדה בוורשה עדיין זולה עד 40% מתל־אביב.
בשנים האחרונות פולין חזרה לככב בצמרת ההצלחה הכלכלית של אירופה. התוצר הריאלי של המשק הפולני גדל ב־3.3% עד 3.5% בשנה – ובשל אוכלוסייה מתכווצת התוצר לנפש עולה אף בקצב מהיר יותר. הפולנים חוסכים הרבה, נמנעים מצריכת ראווה ומתגאים בתוצרת מקומית. השקעות ענק בתשתיות תחבורה ותקשורת קידמו את פולין לצמרת המדינות המפותחות באירופה בתחומים אלו. המשק שלה מגוון, יש בו חקלאות משגשגת, הייטק תעשייתי מתוחכם ופריון העבודה גבוה. במקביל סובלת פולין מגירעונות ממשלתיים עמוקים, מ־6.5% עד 7% מהתוצר המקומי, תוצאת המלחמה באוקראינה הנתפסת על ידי הפולנים כסיכון ביטחוני ישיר גם עליהם. כלכלני האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית הזהירו החודש את ממשלת פולין הליברלית מהליכה בנתיב הבעייתי של תקציבים גרעוניים וחובות ממשלתיים מתנפחים, החזויים להגיע לכדי 70% מהתוצר כבר בעוד שנה וחצי.
1 צפייה בגלריה
(לשכנע את המתלבטים. הפילוסוף ברנאר־אנרי לוי נואם בכנס בפולין | צילום: IJL ארגון בינ"ל של משפטנים יהודים)
שער המטבע הפולני זלוטי מול הדולר קרוב לשער השקל, מה שמקל על השוואות מחירים. אך השערים והמחירים אינם חזות הכל: הישראלים מציפים את ורשה מפני ששם הם חופשיים לדבר בקול רם עברית ברחובות, במקומות פומביים ובתחבורה ציבורית. את ההפגנות הפרו־פלסטיניות ניתן לספור על אצבעות יד אחת; מספר המשתתפים בהן לא חצה מאה. האנטישמיות הפולנית המסורתית, השמרנית והקתולית, לא מוצאת לשון משותפת עם השמאל האנטי־ישראלי הקיצוני והאיסלאמיסטי. וממשלת דונלד טוסק, מדינאי שקול שכיהן בעבר כנשיא האיחוד האירופי, נזהרת שלא לדרוך על מוקשים מזרח־תיכוניים; יש לה די והותר כאבי ראש עם האיום הרוסי.
כעדות תומכת לאווירה הידידותית יכול לשמש כנס מיוחד של ארגון בינלאומי של משפטנים ועורכי דין יהודים (IJL) שהתקיים בוורשה בשבוע שעבר תחת הכותרת "אנטישמיות והעם היהודי במציאות החוקית אחרי 7 באוקטובר". הארגון הלא־ממשלתי IJL הוקם ב־1969 ומשמש מאז, אומר יו"ר הכנס ונשיא הארגון עו"ד מאיר לינזן, "הזרוע המשפטית של העם היהודי במאבק לשמירת זכויות האדם, מאבק שהוא חלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית". לארגון המשפטנים היהודים, מוסיף לינזן, מעמד מיוחד "המאפשר לנו להשתתף בדיונים של מוסדות המסונפים לאו"ם, להביע עמדות ולהגיש חווות דעת משפטיות". באחרונה פרסם הארגון (בכתב העת המקצועי המעולה שלו JUSTICE, מומלץ מאוד לקריאה) והגיש לבית הדין הבינלאומי לצדק חוות דעת בנוגע למעמדן המשפטי של הגדה המערבית ורצועת עזה.
לכנס בוורשה, שלצד דיונים ודוחות מרתקים על המאבק המשפטי באנטישמיות בשורה של מדיניות בעולם, עסק גם בהרחבה בתופעת החרם האקדמי על ישראל, באישומים כלפי ישראל בבתי דין הבינלאומיים, ובתעמולת הזוועה ברשתות חברתיות, הגיעו מאות משפטנים יהודים מהארץ ומהעולם, מבוגרים וצעירים. ביניהם נשיא אוניברסיטת תל־אביב פרופ׳ אריאל פורת, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר פרופ׳ אליקים רובינשטיין, אישים מהאקדמיה הפולנית הלאומית למדעים, פעילי שטח מאירופה ואמריקה הלטינית, בכירי משרד המשפטים הישראלי בהווה ובעבר, התובע הכללי של בריטניה לשעבר לורד דויד וולפסון, השגריר החדש — היהודי — של ארה"ב בפולין תום רוס ועוד. בירך את הבאים הנשיא יצחק הרצוג מירושלים.
את הרצאות המפתח נשאו באודיטוריום של מוזיאון "פולין" לתולדות יהודי פולין, תת־שרת המשפטים של פולין מריה אייכרט והפילוסוף הצרפתי ברנאר־אנרי לוי, שדיבר בלהט וכאב: זו שעת חירום לעם היהודי, אמר. עומדים אנו מול מגפה של אנטישמיות, גל של שלילת ישראל, מימין ומשמאל. בתקשורת, באקדמיה, באליטות. זה דיבוק, זה טירוף, זו מאניה, זו פסילה של מדינה שלמה, ללא אבחנה. לכן אסור לנו, להתחמק מהעימות איתם. אני מגויס כולי למאבק, מודע שאת הקנאים לא אשכנע אבל את המתלבטים אולי כן. בעימות קיומי זה נדרשת חזית משותפת של יהודי ישראל ויהודי תפוצות, מבוססת על הקשבה והזנה רעיונית הדדית. בהקשר זה, סיים אנרי לוי, אני מזהיר מהחיבוק כביכול של הימין הקיצוני. הוא לא השתנה ולא נהיה אוהב יהודים.
תת השרה אייכרט הציגה את עקרונות התוכנית הפולנית האסטרטגית "למאבק באנטישמיות ולתמיכה בחיים היהודים לשנים 2025 עד 2030", האמורה להתקבל בקרוב על ידי הממשלה בוורשה; פרי עבודה משותפת של מיניסטריונים, מוסדות להשכלה גבוהה ומכוני מחקר. לתוכנית, סיפרה השרה, חמישה יעדים, כשהחשוב בהם הוא להבטיח שלא יתחוללו עוד בפולין פשעי שנאה נגד יהודים (שמספרם אפסי) ושתהיה מדינה נקיה מעבריינות על רקע אנטישמי. המסמך הרב־זירתי המפורט בן עשרות עמודים כולל איסוף מידע על תופעות אנטישמיות ברשתות חברתיות, מניעת פרסומי שנאה, חידוד הנחיות למשטרה, ריענון חקיקה והכפלת מאמצי חינוך והסברה אנטי־אנטישמיים. פרסום התוכנית עורר תגובות זעם בקרב תנועות אנטי־יהודיות שפעילותן ותעמולתן בפולין עדיין מותרות. אף על פי כן, אמר לי עו"ד לינזן בתום טקס הנעילה, "כנס כזה בהרכב כזה ועם מסרים כאלה לא יכול היה, במציאות הפוליטית והתרבותית העכשווית, להתקיים בלא שבב של הפרעה באף בירה אחרת באירופה מלבד בוורשה".
ארגון הכנס היה מופתי, האווירה מקצועית, הדיונים די מדכאים אבל לא חסרי תקווה. נחשפתי בהם למאמץ משפטי יהודי חובק עולם להגן על עמנו בלא לוותר על עמדות מוסריות ביקורתיות וחזרתי ארצה קצת פחות פסימי. עם חבילות פיירוגי (כיסונים פולניים סופר־טעימים) למשפחה.
תמיד תגיד יס
ההתנהלות של השר ישראל כ"ץ במשרד הביטחון לא הייתה צריכה להפתיע איש. ב־17 במאי 2020 הוקמה הממשלה הדו־ראשית הראשונה בארץ, ממשלת נתניהו־גנץ, ותיק האוצר נמסר חגיגית לח"כ ישראל כ"ץ. "אצל השר ישראל כ"ץ", נכתב אז בטור זה ב"ממון שישי", "לא תהיה פקידות בכירה במשרד האוצר. הוא יהיה המחליט הבכיר היחיד. ריכוזי, עוצמתי ושאפתן". ובהמשך: "כ"ץ לא בא לאוצר לנווט את המשק הישראלי. הוא בא להשתמש במשרתו כמקפצה לתפקיד הנכסף של ראש הממשלה. כשזו מטרתו, לא מפתיע שהמילה השכיחה ביותר בהופעותיו הציבוריות היא 'אני' ועוד פעם 'אני' ושהוא מסלק מסביבתו ומדרכו כל פקיד ופקידה בכירים המעיזים לחלוק על גישתו. אבל מה גישתו? בקצרה, לבצע ביעילות את ההנחיות של ראש הממשלה נתניהו".
שלטון היחיד היהיר של כ"ץ גרם בפרק זמן קצר לנטישה של בכירות ובכירים, ובראשם שאול מרידור הממונה על התקציבים, רוני חזקיהו החשב הכללי וקרן טרנר אייל המנכ"לית שכ"ץ הביא למשרד כאשת אמונו. "שאול מרידור פורש", נכתב בקיץ 2020 בטור נוסף בנושא, "כי נשבר לו מההצדקות, הצעקות, התככים, ההתחכמויות, גסויות הרוח ומפגני הבוז כלפי המקצוענים המאפיינים את חודשיו הראשונים של כץ באוצר... יש פה כוחנות בלתי־מוסווית של פוליטיקאי אכול שאפתנות". טרנר מצידה נימקה את עזיבתה בכניעה מוחלטת של לשכת שר האוצר ללשכת ראש הממשלה.
ישראל כ"ץ סיים את כהונתו באוצר ביוני 2021, כאשר ממשלת נתניהו־גנץ התפרקה בגלל איזו מחלוקת שטותית על מועד אישור תקציב קורונה חלקי. ההזדמנות הבלתי־חוזרת של גנץ לכהן כראש ממשלה מלא־מלא (לא "חלופי") נשמטה מידיו. ליתר דיוק, הוא עצמו שמט אותה מידיו. בממשלת נתניהו החדשה קיבל כ"ץ תחילה את תיק התשתיות, אחר כך עלה למעלה לתיק החוץ ובנובמבר אשתקד עלה עוד למעלה לתיק הביטחון. מאפייני אישיותו המיניסטריאלית לא השתנו, השעבוד לביבי לא נחלש ורק שמות המשרדים התחלפו. ואי אפשר שלא להיזכר כאן בפזמון המיתולוגי של רביעיית מועדון התיאטרון "איך קרה שהפשפש עלה למעלה" ובמילות הסיום העבריות שלו מאת המשורר חיים חפר: "תמיד תגיד יס אז תצליח לטפס".
