בז'קט צבעוני וחיוך גדול היא ניצבת בלב ההמון. כלומר, תמונתה העצומה של מרים פיירברג, מאחוריה דגלים שמתמזגים עם הדגלים הממשיים שניצבים ברחבה, בחצי התורן. בבית העלמין בשכונת ותיקים בנתניה הובאה למנוחה נכונה ראשת העיר המיתולוגית. אחרי 27 שנים בהן נשאה את העיר ותושביה על גבה, כעת היא מונפת, זוכה לכבוד אחרון בניסיון לאחוז עוד קצת בדמותה.
כילדה שגדלה בשכונות הדרומיות והקשות של נתניה בשנות ה-90, פיירברג נחשבה בעיניי לגיבורת-על. האישה שניצחה את משפחות הפשע, הרחיבה את העיר עם שכונות מבוקשות, הביאה חברות הייטק ועסקים ויחד איתם אוכלוסיות חדשות והשיבה את נתניה אל מפת התיירות. האישה הדתייה שהחלה את דרכה כעובדת סוציאלית הפכה לאחת מראשי העיר הוותיקים והמוערכים בישראל ואחת הנשים היחידות בתחומה. שתי החקירות הפליליות שהתנהלו נגדה – עניין שכמעט אי-אפשר לחמוק ממנו בשנות כהונה רבות כל-כך – נסגרו עוד לפני כתב אישום.
פיירברג לא רק ניפצה תקרות זכוכית, אלא ציירה אופק. בשנים שבהן ידענו כתושבי העיר לנחש לפי סוג הפיצוץ אם מדובר בפיגוע טרור או מלחמות עבריינים, לפיירברג היו עקשנות, חריצות וחזון יוצא דופן. והיא הצליחה להגשים אותו.
לאורך כל השנים היא נשארה בקשר עם הילדים והמשפחות שליוותה כעובדת סוציאלית ותיחזקה קשרים עם משפחות שכולות. השבוע סיפרו הוריו של איתי חן, החייל החלל שהושב ארצה אחרי שנתיים בשבי, איך ראש העירייה פשוט התייצבה אצלם בדלת עם עוגה. פיירברג הפכה לאייקון עוד בחייה, והלוואי שלאחר מותה תשמש השראה למנהיגות שתצמח כאן, המנהיגות שמגיעה לנו.
