באיחור של שלוש שנים קיבלו החרדים את מבוקשם העיקרי מנתניהו והליכוד – הצעת חוק להסדרת מעמד הפטור לתלמידי ישיבות, ולמעשה אפשרות לצעירים חרדים לא להתגייס.
זה יכול היה להיות יום חג ברחוב החרדי, אחרי שנים של ציפייה להסדרת הפטור וממשלת בנט-לפיד שדחקה את החרדים לאופוזיציה – מבחינת ציבור המצביעים של ש"ס ויהדות התורה זה יכול היה להיות ההתגשמות המתבקשת של קולם בקלפי. וכשמדובר במה שהם מגדירים "נשמת אפם", על אחת כמה וכמה.
אלא ששורת אירועים ונסיבות הוציאו את אווירת ההישגיות. מה שהחל במחאה נרחבת נגד הממשלה, גרר דחיינות וסחבת בכל הקשור להרחבת הפטור. בליכוד ניסו להנמיך את גובה הלהבות ולא להוסיף דלק למחאה נגד הרפורמה המשפטית; מאוחר יותר המלחמה הארוכה בתולדות המדינה הורידה מהשולחן כל אפשרות של שיח על פטור גורף, בזמן שבבתים רבים אבות נעדרו חודשים רבים מהבית, אנשי מילואים הפסידו תקופות בלימודים, בעבודה, עסקים קרסו ועוד. הסובלנות של חלקים בציבור הישראלי לפטור גורף לחרדים נגמרה, חברי הכנסת החרדים שניסו להעביר את החוק בלי התנגדות הסתגרו ומיעטו להתראיין ואף להופיע מעל במת הכנסת.
בינתיים בהיעדר פטור ובהוראת בג"ץ הצווים, הסנקציות והמעצרים הכניסו את הרחוב החרדי לאווירת נרדפות של ממש. מי שקולותיהם הלכו וקיבלו במה נרחבת ככל שחלף הזמן הם הפלגים הקיצוניים. הנרטיב של "רדיפת עולם התורה" מצד הרשויות הלך ונטמע עמוק. כותרות העיתונים החרדיים הבליטו שוב ושוב בשנה האחרונה את המילים "רדיפה", לעיתים גם "אנטישמיות" ו"רשעות".
אווירת המאבק שחשים חרדים רבים יוצרת גם חשדנות רבה. את הצעת החוק שהוגשה אתמול אחרי שנים של ציפייה הם כבר לא רואים כפתח לסיום. "הקואליציה לא תעביר, וגם אם כן בג"ץ יפסול הכל", טוענים רבים, מתוך ביטחון מוחלט ש"הם רוצים לחלן אותנו".
חברי הכנסת החרדים שבעבר היו אורחי קבע באולפנים – מתרחקים מהם כמו מאש. זו לא תקופה לדבר בה על פטור מבחינתם. הם יודעים שכל סערה תקשורתית תרחיק את הקואליציה מרצון לתמוך בחוק, ואותם מהיעד.
את ההישג הסופי, אם יגיע, הם יציינו בציבור שלהם ויקוו שעד הבחירות יזכרו אותו ולא את שלוש השנים שקדמו לו.
