דונלד טראמפ דבק בגרסתו, שלפיה "במזרח התיכון הושג שלום". כשהכתבים מציגים לו שאלות על רצף האירועים שמצביע על המשך המלחמה בזירות השונות סביבנו, הוא אומר להם שיפסיקו לבלבל לו את המוח. אבל אם לשפוט את המציאות כהווייתה: אכן השכונה שלנו על סף רתיחה.
בסוריה נפצעו חיילים בסוף השבוע, בעזה אין שום נכונות ישראלית להיכנס לשלב הבא של ההסכם כדי להבטיח יציבות, ובינתיים חמאס מתעצם ואין לו כוונה להתפרק מנשקו. כוח רב-לאומי לא יקום, והרשות הפלסטינית, כל עוד זה תלוי בישראל, תישאר רק בגדה. בלבנון, למרות הצלחות דוגמת חיסול הרמטכ"ל של חיזבאללה וסילוק אמצעי לחימה שבידי הארגון, המרחק מסבב לחימה נוסף הולך ומתקצר.
ואנחנו חייבים לשאול את נתניהו: מה יהיה? רה"מ לא מצביע על נכונות לחתור למתווה של פתרון העימותים סביבנו, ועוסק אך ורק בהבטחת המשך שלטונו באמצעות הכשרת חוק ההשתמטות בכנסת. היעד הוא להרוויח זמן, זמן שלטון.
אירוע אחד במהלך משפטו של נתניהו בשבוע שעבר העיד על תופעה מדאיגה בהתנהגותו: כאשר הוא סיפר לשופטים שבקהל נמצא הלוחם מסיירת מטכ"ל שירה באחד החיילים שהרגו את אחיו יוני באנטבה. אלא שאותו לוחם לשעבר, כך נטען לאחר מכן, הגיע לאולם כדי למחות נגד נתניהו.
"מותר לקבל מתנות מחברים" טוען נתניהו במשפטו, נוכח העדויות על שרשרת האספקה שהזרימו לו ארנון מילצ'ן ואחרים. גם מזכ"ל ההסתדרות ארנון בר-דוד, בתחילה, הסביר שהכספים שזרמו לכיסו מאחד החשודים היו "מתנות בין חברים".
רעייתי המנוחה רחלה שיפר העסיקה חברות ענק בתחום המחשוב כשהייתה מנהלת האגף לבחינות במשרד החינוך. אחרי שבננו גיל, רס"ן במילואים, פוטר מעבודתו בנימוק שהוא נקרא לתקופות ארוכות למילואים, היא הייתה יכולה לסדר לו עבודה חלופית בשיחת טלפון אחת – אבל אמרה לו שלא יעלה על הדעת לערב עניין בעניין, כי "מדובר בכספי המדינה שאני מופקדת עליהם".
וזה כל הסיפור. נתניהו ובר-דוד, העובדה שאתם יושבים בלשכות שלכם מחייבת אתכם לא לערב ולא לגעת במשהו שיטיל עננה על אופן מילוי שליחותכם.
אהוד ברק מופיע במיילים של ג'פרי אפשטיין בהקשר אחד: הוא ניצל את ההיכרות עם אפשטיין בניסיון להגיע לפגישה עם בעלת אחד הבנקים של משפחת רוטשילד. זהו. לא מין עם קטינות ולא יחסים אסורים עם נשים - רק אמצעי לפתיחת דלתות. וזה לגיטימי.
אבל אחרי שקוראים את המיילים שפורסמו, נחשפים לעולם שהוא קשה לעיכול. למעשה, העולם שלנו, על פי ההתכתבויות הללו, מתנהל בבועה של בעלי יכולת חוצה גבולות. מה לעשות, ברק משתייך לחבורה הזו.
מאור צברי שירת כלוחם וכמפקד ביחידת המסתערבים "דובדבן". בספר השירים הראשון שפירסם, "נספח צבאי", אנחנו מובלים לעולם קודר שגורם לכל מי שמשרת ביחידות המיוחדות בגדה וברצועה לצאת עם נפש פצועה. למשל, בשיר "לקצין": "הרמטכ"ל העניק את האות ואמר: הדרגה הזאת, סימן למשימה להשיב את לוחמיך. מאז עברו כמה שנים ויש לי שלושה ארונות ובית קברות על כתף הר הרצל - והלא הר והלא צל".
יש שיאמרו: טוב למות למען ארצנו. ואני אומר: טוב לחיות בארצנו.
ראש הממשלה לא מצביע על נכונות לחתור למתווה של פתרון העימותים סביבנו, ועוסק אך ורק בהבטחת המשך שלטונו
