כל קבוצת כדורגל שאי פעם הצליחה בגדול או נכשלה בענק, מכירה את המשחק האחד הזה. לקחה אליפות או הפסידה אותה, ירדה ליגה או נשארה – תמיד יהיה את המשחק האחד הזה שבמידה רבה אחראי לתוצאה הסופית של העונה כולה. העניין הוא שהמשחק האחד מתגלה אחרת בהצלחות או בכישלונות. כשהוא נגמר טוב, בדרך כלל הקבוצה מרגישה את זה בזמן אמת. האנרגיות מהיציע, העיניים המוארות של השחקנים, והשיח התקשורתי שמתחיל להתקבע – מבהירים שזה המשחק שבו נקבע שתהיה כאן הצלחה.
אבל כשהמשחק הזה נגמר רע, המון פעמים נזכרים בו רק במבט לאחור. רק כשמנתחים אחורנית את הנקודה המדויקת בעונה שבה הכל השתבש, נזכרים פתאום במשחק האחד ההוא שהרס הכל. עבור מכבי ת"א של העונה, ברור שזאת השישייה המשפילה במשחק הליגה האחרון נגד בית"ר ירושלים. זה כאילו קל מדי לסמן את התבוסה בבלומפילד כמחוללת של עונה כושלת. זה כאילו מתבקש בגלל התוצאה החריגה כל כך, שעוד התעצמה בשל פגרה בת 3 שבועות, אבל דווקא הזמן שעבר מאז מאפשר להרהר בכל מה שקרה לפני כן. פתאום נזכרים שמכבי ת"א של אוקטובר האחרון נכנסה לשגרה של משחקים באירופה שנגמרו עוד לפני שהתחילו, ואז משחקים בליגה שנגמרים טוב מבחינתה רק בזכות איזה בלם של היריבה שמסדר מתנה, או התעלות רנדומלית לחלוטין של אחד הצהובים. להתנצל על ניצחונות זה דבילי, אבל היכולת – ועוד נגד כמה מהקבוצות החלשות בליגה – הייתה פשוט לא טובה.
לפעמים אפשר להימלט מהאימפקט של המשחק האחד שבו הכל משתבש. אם נדרשים בכנות לכל מה שלא עבד ולכל מה שחייב תיקון, יש מצב לשנות את החוקים הבלתי כתובים של מדעי הכדורגל. הבעיה היא שאחרי השישייה נגד בית"ר יותר מדי אנשים מתוך ומסביב למועדון נטפלו לקטנות. דיברו על הטעות הפטאלית של רז שלמה, ועל הטעות המנטלית של רועי משפתי, ועל איזה החמצה עלומה של אלעד מדמון. בכך, התעלמו מבעיות וכשלים עמוקים יותר במכבי הנוכחית, כמו חוליית התקפה אנמית, או ציפייה ששחקנים משלימים יתגלו פתאום כלידרים.
לפעמים, כשמזלזלים בהשפעתו של המשחק האחד הזה, או לא מפיקים ממנו את המסקנות הראויות, היקום מסדר לך תזכורת. נגיד, שישייה נוספת, הפעם באירופה. מפה לשם הדרך היחידה של הצהובים לבטל את השפעת המשחק האחד ההוא, היא לנצח בגדול הערב באשדוד. או במילים אחרות, לסמן את המשחק של 30.11.25 באצטדיון ה-י"א כמשחק האחד ששינה את הכל. לטובה, הפעם.
דיברו על הטעות הפטאלית של רז שלמה, ועל הטעות המנטלית של משפתי, אבל התעלמו מכשלים עמוקים הרבה יותר, כמו חוליית התקפה אנמית
