הימים שאחרי פרסום טיוטת מתווה הגיוס הם ימים עצובים.
ימים עצובים למשה רבנו שקרא: “האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!"
ימים עצובים לדבורה הנביאה שהלכה לקרב בעצמה ומחתה נגד מי שלא הצטרפו “לעזרת ה' בגיבורים”.
ימים עצובים לדוד המלך שלימד ידיו לקרב ואצבעותיו למלחמה, ליהושע, למכבים ולמשנה בסוטה שקבעה:
"כולם יוצאים למלחמת מצווה — אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה".
אלו גם ימים עצובים למאות אלפי לוחמים ולמשפחותיהם, שייאלצו להמשיך לשאת לבדם בנטל השירות.
ימים עצובים לאלפים מבני הציבור החרדי שייאלצו להישאר כבולים בידי עסקנים לחיים של בטלה כפויה.
וימים עצובים לנבחרי ציבור שלא עמדו בפרץ, ואיפשרו בשתיקתם ובמעשיהם את קידום הצעת החוק המבישה לאי-גיוס.
ובזמן שלוחמים ממשיכים לשרת שוב ושוב מאות ימי מילואים, עסקיהם נסגרים ונשותיהם קורסות.
ובתוך הימים האלו, אנחנו, קבוצת משפחות שכולות, אומרים לחברי הכנסת בקול חד, צלול וברור — החוק הזה לא יעבור!
לא אחרי שבנינו, ובתוכם בני האהוב יהונתן, נפלו כדי שהמדינה תמשיך לחיות.
לא אחרי לילות של חרדה לפני ההודעה הנוראה ולילות של כאב אחריה.
לא כשאותם לוחמים נדרשים לשוב ולשוב לשדה הקרב, ללא אופק וללא שותפות.
החוק הזה מסוכן לביטחון ישראל, מפלג את החברה ומבחין בין דם לדם ומאפשר השתמטות רחבה משירות צבאי מציל חיים.
הוא מתווה אי-גיוס בתחפושת של “חוק גיוס” — ודינו להתבטל.
ואנחנו, אופטימיים ללא תקנה, שלא נכנענו לעצב שנולד מהשכול והמשכנו לחיות ולעשות — לא ניכנע גם לעצב שמביא איתו חוק מסוכן ומביש.
נמשיך להיאבק, יחד עם כל מי שמאמין שאפשר לתקן, מתוך עוצמה מוסרית שאין שנייה לה — בשם בנינו הנופלים.
חגי לובר הוא מייסד תאטרון ובית-הספר למשחק ‘’אספקלריא’’, המציג את ההצגה ״יומן משא״, העוסקת בפוסט-טראומה בקרב חיילים
החוק הזה מסוכן לביטחון ישראל, מפלג את החברה, מבחין בין דם לדם, ומאפשר השתמטות רחבה משירות צבאי מציל חיים. הוא מתווה אי-גיוס בתחפושת של “חוק גיוס” — ודינו להתבטל
