“זה היה הלילה הארוך ביותר מאז תחילת המלחמה”, אמרה אתמול אנה, אם לשניים מקייב, בירת אוקראינה. בכל העיר נשמעו אזעקות במהלך הלילה, עם יירוטים ופיצוצים עזים. בכל עשרת רובעיה של הבירה פרצו שריפות. רבים שהו במקלטים או נשארו לישון בתחנות המטרו, בהיותם מחוסרי מרחב מוגן.
“הפיצוצים מעל הבית לא הפסיקו שעות ארוכות, הקירות רעדו. הילדים לא הפסיקו לבכות, יצאנו לחדר המדרגות כמו שאתם עושים בישראל”, אומרת אנה.
לצד החרדה, רבים מציינים עייפות נפשית עמוקה. החיים בעיר קייב, שהפכו לשגרה של אזעקות, הפסקות חשמל וסכנת מוות יומיומית, מכניסים את התושבים למעגל מתמשך של שחיקה: "אנחנו מותשים", מודה סרגיי, עובד במפעל מקומי. "אבל אין ברירה. צריך להמשיך".
אחד הגיבורים של התקופה האחרונה, שסיפור הגבורה שלו סוקר בהרחבה בכלי התקשורת, כלל אינו בן אדם - אלא תוכי: רומיאו זכה למעמד לאומי בן לילה, אחרי שהכלוב שלו כוסה והתמלא ברסיסים בהפצצות הלילה. הבעלים שלו חששה שהוא מת, אבל התברר שהוא רק התחבא.
אבל לא לכולם היה המזל של רומיאו. כתוצאה ממתקפת הלילה האכזרית, שני בני אדם נהרגו ו-27 נפצעו בקייב, בחלק ניכר מהעיר פסקו החשמל והחימום ושריפות פרצו במגדלים רבי-קומות.
למרות הכל, תחושת האחדות והחוסן האוקראיניים עדיין חזקים. רבים שיבחו את מערכות ההגנה האווירית, שהצליחו ליירט חלק גדול מן האיומים, ואת הסולידריות החברתית: "אנחנו מפחדים", אומרת תמרה בת ה-72, "אבל העיר הזאת כבר עברה לילות קשים והיא תעמוד גם בזה". תושבי קייב התעוררו לבוקר נוסף של חורבן, אך גם מפגינים איתנות - אותה איתנות שמאפיינת את הבירה מאז היום הראשון למלחמה.
