• לשלוט בנרטיב
בשני העשורים הראשונים שחלפו מאז פירוק הביטלס, היה נדמה ששמענו וראינו הכל עליהם, אך בתחילת הניינטיז התכנסו שלושת החברים החיים (פול מקרטני, רינגו סטאר וג'ורג' הריסון) כדי לספק את גרסתם. כעבור ארבע שנים הושלם פרויקט האנתולוגיה, שכעת שמונת פרקיו נארזו מחדש (אחרי שקוצרו) עבור דיסני פלוס, בתוספת פרק תשיעי שמציע בעיקר תמונות שלא נראו קודם והסבר על תהליך העבודה. חברי הלהקה ניסו למצוא נתיב שישלב את הזווית של כל אחד מהם לכדי סיפור משותף שהם יכולים לחיות איתו. אולי בגלל זה הם מתמקדים בימים שהיה כיף ופחות בקלאשים של סוף הדרך, שהמונצחים בפרויקט Get Back, שגם הוא זמין בדיסני. האנתולוגיה נולדה כדי להחיות את המיתוס, לא לסגור חשבונות ישנים.
• הרוח של לנון
למרות שהאיחוד מהניינטיז התקיים במבנה חסר (לנון נרצח ב-1980), הם דאגו שהחבר הממושקף יהיה איתם שם ברוחו, וגם עם הצופים – בעזרת צילומי ארכיון רבים וקטעי ראיונות מהעבר.
• לסגור מעגל
עד למותו של ג'ורג' הריסון, שלושת החברים אמנם שיתפו פעולה באלבומי הסולו שהוציאו, אך מהקטעים המתעדים את פגישת המחזור שלהם ב-1995, נראה שהם באמת התגעגעו לג'מג'ם יחד באותו החדר, או לשבת עם ג'ורג' מרטין באולפני אבי רואד ולהקשיב להקלטות הישנות שלהם (כולל כל הדמואים). החיוכים שהם משפריצים שם נראים אמיתיים.
• הגימיק עובד
הרעיון להקליט שירים "חדשים" לטובת האנתולוגיה (Free as a Bird ו-Real Love), נולד אצל הריסון כשהיה חלק מהסופר-גרופ טרוולינג וילבוריז, כשלאחר מותו של רוי אורביסון הם חשבו לקחת הקלטה ישנה של אלביס פרסלי ולשיר איתה. הרעיון נפל, אך כשהריסון סיפר עליו ליוקו אונו היא אמרה לו שלנון השאיר קלטות עם סקיצות. מקרטני לקח ממנה את הקסטה תוך הבטחה שתהיה לה זכות וטו על התוצאה. ג'ף לין, שותף של הריסון לסופר-גרופ ההוא ומעריץ ביטלס עצום, היה האיש שנשכר למשימה המורכבת.
• חיים בתמונות
לאור כמות התמונות בפרק נדמה שלא היה יום בחיים של הביטלס שבו מישהו לא הלך לידם עם מצלמה.
