מדוע נעצרו בבת אחת שיחות הגישור בין ישראל לסוריה? מי החליט להפסיק? השיחות הללו, שעסקו בהיבטים ביטחוניים, יצרו גשר חדש בין סוריה לישראל. עם או בלי התיווך האמריקאי, נולד דיאלוג מסוג שטרם הכרנו. "אנחנו לא רוצים אויבים", מבהיר נשיא סוריה מוחמד א-שרע בכל הזדמנות. "ישראל היא לא האויב שלנו".
נכון, יש חילוקי דעות לא פשוטים, אבל כשקיים רצון אמיתי בקרב שני הצדדים, ניתן להגיע להבנות שקטות. אלא שנראה כי עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו היה עדיף להתמודד עם השלטון הקודם בדמשק, שהחזיק רק שליש משטח סוריה, רצח בדם קר את אזרחיו, והיה כה שקוע במלחמות פנימיות עד כי לא איים על ישראל.
ערב התקיפה של חמושים סורים בכפר בית ג'ן, נכנס ראש ממשלת ישראל לשטח סוריה, דיבר על הפגיעה בדרוזים במדינה, והכל לעיני המצלמות. המהלך של נתניהו הותיר את הממשל בדמשק מתוסכל, זועף וללא מילים. יום למחרת, כשא-שרע ציין, ביחד עם 25.6 מיליון תושבי סוריה, את יום השנה לתפיסת השלטון - כפר קטן במורדות הר חרמון הפך את החגיגות לציון שנה להפלת משטרו רווי הדמים של אסד להפגנת זעם נגד ישראל.
כשהחלו לזלוג הידיעות על 20 הרוגים מוסלמים בבית ג'ן, בהם לפחות חמישה ילדים ונשים, הזעם ברחובות ביטל את החגיגות. זה היה מבצע מדמם שצה"ל ביצע בתוך גזרה רגועה יחסית, כתגובה לפציעה של שישה לוחמי צה"ל, כאשר שניים מהם נפצעו קשה.
מדוע, לעזאזל, ישראל לא דפקה על דלתות לשכתו של שר החוץ הסורי, אסעד שיבאני, מיד אחרי ההיתקלות בין חיילי צה"ל לחמושים סורים? התקיפה שבאה בעקבותיה אמנם התרחשה בכפר לא גדול, ששוכנים בו קצת יותר מ-2,400 תושבים, אבל הדי התקיפה הגיעו עד לבית הלבן.
בעוד בישראל עוקבים עכשיו אחרי מיצוי התרגיל של הנשיא טראמפ, ששיאו התרחש אתמול עם הגשת בקשת החנינה של נתניהו לנשיא יצחק הרצוג, בסוריה נערכים לקבל שליח אמריקאי מיוחד כדי להרגיע את הרוחות.
א-שרע כבר הודיע - הוא רוצה לנהל דו-שיח עם ישראל - אך בצד שלנו ממשיכים לפקפק בכוונותיו: האם באמת מדובר בנשיא מעונב עם ז'קט או שזה עדיין אותו אל-ג'ולאני במדי קרב מנומרים?
את התשובה לשאלה זו אפשר אולי לקבל בדמות סרטון חדש שבו הנשיא הסורי, במדי חאקי, מחליט להעביר מסר של שלום בלי להזכיר את ישראל אפילו במילה. האם טראמפ יהיה מסוגל לייצב את המצב בסוריה, ובמקביל לרסן את ראש הממשלה נתניהו? לא ברור עד כמה לממשל האמריקאי אכפת.
לסוריה החדשה ולישראל יש אויב משותף בטהרן ואינטרסים (גם כלכליים) שהיו יכולים להניב שיתופי פעולה חשובים בנסיבות הנכונות. אך כעת עלינו להחליט, אחת ולתמיד, האם נשיא סוריה הוא א-שרע או אל-ג'ולאני.
