כמו לרוב האנשים שחוצים את הגבול, גם לאוהדים שהפכו את חייו של ז'רקו לאזטיץ' לגיהינום יש מן הסתם סיפור לספר לעצמם: הם באמת זועמים על היכולת של הקבוצה, חשים מושפלים אחרי ששני משחקים חשובים נגמרו בתוצאות של טניס, לא מבינים מה עושה האיש אשר מבחינתם קיבל לידיים שלו משהו שיקר מאוד לליבם והוא מחרבן אותו. אז קצת "פירוטכניקה", מה כבר קרה? הופכים זיקוק לטיל בליסטי מאיראן? וחוץ מזה שכל אוהדי הפועל בתקשורת ייזכרו איך הם הגיבו להפגנות הסוערות נגד אלי טביב, ואפילו נגד אשתו. גב' לאזטיץ', תגידי תודה.
אבל גם הם, או לפחות חלקם (יש לקוות), יודעים את האמת: שגם הפסד של 10:0 (לא משהו שמכבי לא חוותה בהיסטוריה המפוארת שלה) לא מצדיק התנהגות בריונית, מטרידה וייתכן שגם עבריינית ברמה הפלילית; שמכביזם הוא אולי שאיפה לניצחון בכל מפגש וחוסר סבלנות לכישלונות, אבל ההישגים של המועדון בעידן מיץ' גולדהאר (למשל, האליפות שהביא אותו לאזטיץ' בעונה הקודמת) נובעים מהשאיפה לייסד סביבת עבודה חריגה בכדורגל הישראלי, כזאת שהצדיקה הישענות על מאמנים לא-ישראלים והבנה של האוהדים את המשמעות הנגזרת מכך; והם גם יודעים שהעזיבה של לאזטיץ', ככל שלא התחרט, אינה בשורה חיובית, אלא להפך. הרי למה שמאמן, ונניח שהוא יותר טוב מקצועית מלאזטיץ', ירצה להכניס ראש בריא לקבוצה חולה, ועוד במדינה שבעצמה מנסה לשכנע את עצמה שהיא מסוגלת להיות נורמלית? מי ישמע איזו יוקרה ממתינה לו בין סכנין לאשדוד.
גם מחוץ לאטמוספירה הרעילה של אוהדים קיצוניים, ההתפרעות סביב לאזטיץ' תוקעת עוד סיכה בכיסוי העיניים שמאפיין את האקו-סיסטם הצהוב. גזענות, למשל, היא לא עניין בלעדי של היציעים בטדי. ואולי בגלל זה אין כל כך סיבה להיות מופתעים מהתקרית החמורה שלשום: כבר שנים שההרס העצמי מקנן בגוף המכביסטי. עכשיו הוא פשוט נורה החוצה, ממש כמו "פירוטכניקה".
