אין דבר שדונלד טראמפ רצה כל חייו יותר מאשר להיות אהוב, מקובל ומוערך על ידי הוליווד. אם היה לו חלום, זה לא להיות נשיא ארה״ב אלא לנהל אולפן הוליוודי או ערוץ טלוויזיה משלו. לא במקרה לאיש שמחזיק את הקודים הגרעיניים של ארה״ב יש דעה פומבית על כל דבר - מטקס האוסקר ועד לייט-נייט - וכעס שמעולם לא שכך על כך שלא זכה באמי על "המתמחה".
מהמקום הזה הגיעה ההשתלטות שלו על "מרכז קנדי", המרכז הלאומי לאמנויות הבמה של ארה״ב, שמעולם לא נוהל בידי הנשיא, או ההוראה למכללה הצבאית, ווסט פוינט, לבטל פרס שאותו אמור היה לקבל טום הנקס על מפעל חיים של תמיכה בחיילים אמריקאים. עכשיו מגיע גם הצעצוע החדש: הנחיה לאולפני פרמאונט לייצר סרט רביעי בסדרת "שעת שיא".
למי שלא זוכר, מדובר בקומדיית אקשן בכיכובם של ג׳קי צ׳אן וכריס טאקר כשני שוטרים, אחד מהונג-קונג והשני מלוס-אנג׳לס, שחוקרים יחד פשעים בינלאומיים. הסרט השלישי והאחרון עד כה בסדרה יצא ב-2007 והיה קטסטרופלי.
כמעט 20 שנה אחרי, כשג׳קי צ׳אן בן 71 ומי יודע איפה כריס טאקר, מתחילים בפרמאונט לעבוד על סרט נוסף. לא כי יש הצדקה או דרישה, אלא כי דונלד טראמפ אישר לחברה של דיוויד אליסון להשתלט על פרמאונט, וזה כמובן לא מגיע בחינם. הנה, סוף-סוף הוגשם החלום הגדול של טראמפ: הוא מנהל אולפן הוליוודי, מוריד מהאוויר את סטיבן קולבר וכופה הפקה של סרט שההומור הדבילי והגזעני שלו מזכיר לו את אמריקה שהוא מתגעגע אליה.
מה שעוד מזכיר את אמריקה שטראמפ מתגעגע אליה הוא הבמאי המיועד לסרט: ברט ראטנר, שנפלט מהוליווד בעקבות שפע תלונות על הטרדות מיניות (כולל הצבת תנאי אמיצה מצד גל גדות). הכוונה ב"מייק אמריקה גרייט אגיין" תמיד הייתה החזרת ההיררכיה, הפטריארכיה והחופש להיות גזען ובריון בלי לשלם מחיר חברתי. מי כמו טראמפ מבין שהדרך לשם עוברת גם בבתי הקולנוע
