סא"ל לירון מנשה הרשקו, שמסיימת בימים אלה את תפקידה כמפקדת בסיס חוות השומר, היא זריקת אופטימיות ונחישות שכל אזרח במדינה שלנו צריך לקבל לוורידים.
היא בת 35, במקור מאשקלון והיום גרה בקיבוץ פרוד בצפון, אמא לשלוש בנות ומי שבחרה להקדיש את חייה לשילובם בצה"ל של צעירים שהגיעו מקצוות החברה, ומוצאים בחווה את ההזדמנות האחרונה להסתגל לחיים נורמטיביים.
את שירותה הצבאי היא החלה בשנת 2009 כמ"כית בחוות השומר, התקדמה בשרשרת הפיקוד, הן בחווה והן בתפקידים שונים בחיל החינוך, עד שסגרה מעגל וחזרה לפקד על החווה.
במהלך שירותה ארוך השנים בחווה טיפלה סא"ל מנשה הרשקו בבני נוער שמגיעים מרקע של אלימות קשה, ניסיונות אובדניים, התקפים פסיכוטיים, התמכרויות, משפחות לא מתפקדות, התמודדות עם תיקים פליליים ועוד, אבל במקום לוותר עליהם, בחוות השומר נותנים להם את הכלים להפוך מקורבנות ללוחמים שמגינים על המדינה.
"כדי לאפשר להם להסתגל, אנחנו נותנים להם יותר זמן בטירונות יותר ארוכה, ומתווכים את הדרישות של השירות. למשל, בחור שלא הקשיב לאף אחד כל החיים, לא להורים, לא למשטרה, פתאום צריך להקשיב לנערה בת 18 – עבורו זה משבר. יש נערים שאנחנו ממש מלמדים אותם איך לקום בבוקר, נערים שקשה להם להתקלח במקלחות משותפות או לישון עם עוד מישהו בחדר או לאכול אוכל צבאי. זה נשמע בייסיק להרבה מאיתנו, אבל הרבה חיילים נמצאים מול זה בקשיים רגשיים מאוד משמעותיים".
מה הדבר הכי משמעותי שלמדת בחוות השומר?
"למדתי הרבה צניעות, כי בכל פעם מחדש המקום הזה גורם לך לתפוס את הראש. אחרי כל כך הרבה שנים בחווה את חושבת ששמעת וראית הכל ושוב את מגיעה לסיפורים לא נתפסים. למשל, מגיעים אלינו לחווה לא מעט צעירים מרקע חרדי, שחזרו בשאלה ונזרקו מהבית. באחת השיחות עם צעיר חרדי לשעבר, הוא מספר לי שמאז גיל 12 אין לו בית, והוא גר ברחוב, בקיץ על ספסלים בפארקים ובחורף בחדרי מדרגות. תוך כדי הוא מספר שבמשך שנה וחצי דווקא היה לו היכן לגור, כיוון שבחר באופן מודע לגור בביתו של גבר פדופיל, העיקר שיהיה לו בית. חזרתי הביתה באותו יום והלכתי לחבק את הילדות שלי ואני מודה על מה שיש לי. ללוות נערים כאלה זה לבוא בצניעות כי אין לאף אחד מושג מה הם עברו ואילו כוחות נפש הם צריכים כדי להחליט לשרת את המדינה ולא להיכנע למציאות הקשה שבה הם גדלו".
מנשה הרשקו אומרת שלצד ההתמודדות עם מצבים שיש בהם רקע עברייני וחוסר השכלה הרי שבשנים האחרונות ניכר שבני הנוער מקצוות החברה מתמודדים גם עם קשיי הסתגלות מאוד משמעותיים שנובעים גם מהקורונה ומהמלחמה.
"המלחמה החריפה דברים והיא גם מותחת קצוות. בחברה הישראלית של 2026 יש נערים שהיו בבית מאז הקורונה ולא יודעים לתקשר חברתית, ופתאום נכנסים לגוף צבאי שדורש מהם הסתגלות חברתית מיידית. בין אם זה נער שאומר 'לא יצאתי מהחדר מאז הקורונה', או צעיר שתמיד היה רגיל שיש הורה שעוזר לו בלימודים ובהתנהלות, כי הוא לא למד להתנהל בעצמו חברתית ומנהלתית, ולא מסוגל להתמודד לבד. דווקא מי שהיו רגילים להיות עטופים מדי, מתקשים לעמוד תחת העומס כשהם לבד לראשונה בחייהם, בעוד מי שבא מהרחוב, מהפשע, יודע להסתדר. תופעה של חוסן ירוד אצל צעירים שחוו בדידות חברתית ניכרת בצבא מאז 2018, וזה קשור גם לתהליכים גלובליים בעולם שהקורונה רק החריפה", היא אומרת ומספרת שהנושא עלה לא אחת מול בכירים מתחומי החינוך בעולם, שהגיעו לחווה כדי ללמוד איך לשלב בחברה נוער בסיכון.
בחווה גם מחלקה שבמסגרת טירונות ארוכה במיוחד מכשירה את המצטיינים לתפקידי לוחמה, כך שבשנת 2025 יצאו מהחווה 120 לוחמים, פי שלושה מהעבר. "אלה נערים שבלי חוות השומר לא היו מתגייסים בכלל לצבא ופתאום הם הולכים להיות לוחמים, כאשר במחזור הקודם שלנו 70 אחוז מהם הלכו לסיירות ובמחזור הנוכחי, שהסתיים בשבוע שעבר, יש גם מי שהולכים ל-669. אז מהנקודה הכי נמוכה, שבה צה"ל לא חשב לגייס אותם, פתאום הם הלוחמים שמגינים על המדינה, החזקים שמתקבלים לסיירות. וזו קפיצה כל כך משמעותית, גם להם כפרטים, ובטח למשפחות שלהם, וגם לנו כחברה שרוצה אחדות ורוצה להגיד שלכולם יש מקום בה. החווה היא הדוגמה הכי ערכית לחברה שאנחנו רוצים להיות", אומרת מנשה הרשקו.
חוות השומר נוסדה בשנת 1900 בסג'רה, אילניה של היום, בגליל התחתון, כחווה חקלאית. עם הזמן הבינו החלוצים שיש להגן על האדמה ולא רק לעבד אותה, והפכו לארגון השומר. בשנת 1982 מחליט רפאל איתן להקים את מפעל חייו – נערי רפול – וממקם את החזון שלו בחוות השומר, ששני ההורים שלו שירתו בה, ואפילו התחתנו במקום.
"החזון היה לקחת נוער מקצוות החברה, שעד אז לא התגייס, ולתת לו הזדמנות להתגייס לצבא. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הורידו את סף הגיוס במיוחד עבורם ולראשונה נוער קצה התגייס לצה"ל, השלים השכלה והשתלב בחברה", מסבירה מנשה הרשקו.
"כשחזרתי לחווה כמפקדת, זו הייתה עבורי סגירת מעגל ממש מיוחדת. הצלחתי לראות את החווה בתקופות מאוד שונות שלה וזה עזר לי להבין את המורכבויות של הבסיס. אנחנו תמיד אומרות שהבסיס נמצא כל הזמן על אש גבוהה, תמיד מבעבע אצלנו. אנחנו לוקחות חיילים שמתמודדים עם הקשיים הכי גדולים, ומקבלים החלטה אמיצה להתגייס. התפקיד שלנו הוא להביא אותם לשם".
בשעה שאנחנו מדברים על ציבור שלם שמסרב להתגייס.
"חוות השומר היא דוגמה לכך שצה"ל יכול לקלוט לשעריו כל אוכלוסייה שרוצה להתגייס. יש לנו מפקדים מדהימים שמבינים את הצרכים, וברגע שהאוכלוסיות האלה יבואו אלינו אני יודעת באופן מלא שצה"ל יהיה שם עם כל התוכניות הדרושות".
ועכשיו את ממשיכה קדימה.
"עזבתי את התפקיד הנוכחי ואני ממשיכה במסגרת הצבא ללימודים של הטמעת מערכות טכנולוגיות ובעיקר AI במערכות חינוך. אני מאמינה שאמשיך בציר הפיקודי על אוכלוסיות ייחודיות בצבא".
