בקרוב ימלאו 48 שנים ל־48 דקות ששינו את הטלוויזיה בישראל. זה קרה לאחר ששר החינוך דאז, זבולון המר ז"ל, הורה לדחות את הקרנת הסרט 'חירבת־חיזעה' (בתמונה הגדולה) עד שיתקיים דיון בוועדת החינוך בכנסת. עובדי רשות השידור, שמן הסתם לא כולם היו מאוהבים בסרט על גירוש כפר ערבי במלחמת העצמאות, הבינו את המשמעות והחשיכו את המסך ל־48 דקות, כאורכו של הסרט. כעבור שבוע הוא שודר והשמיים נותרו במקומם.
השבוע הלך לעולמו במאי הסרט וחתן פרס ישראל רם לוי ז"ל (בתמונה הקטנה), שיצירותיו (בהן 'לחם' המטלטל והסדרה 'מר מאני', שזמינים לצפייה יחד עם תכנים נוספים בכאן BOX) ביטאו לא רק את החשיבות הקריטית של חירות אמנותית אלא גם את עצם הפלא שהוא תרבות ישראלית על שלל סוגיה: הוא עשה קולנוע בטלוויזיה שנשען
לא מעט על ספרות ותיאטרון. אולם בסופו של דבר, לוי ייזכר בזכות היותו סמל לאומץ פוליטי בתקופה שבה אמנם לא חסרו קרנפים, אבל מולם התייצבו אנשים שהגב שלהם לא היה עשוי מסוכר; כאלה שלא מתבכיינים על "השתלטות על התקשורת" בשביל למלא את המסך
בבידור חביב יותר או פחות.
"בשבילי", הסביר לוי בסדרת הדוקו 'אתם שם בבית', "המטרה של עשיית סרט... בטלוויזיה בעיקר, זה ליצור מצב שבו הצופה שבדרך כלל מסתכל על הטלוויזיה, רוכן אחורה, ולאט־לאט העיניים נעצמות - מאיזושהי סיבה מתקדם קדימה וצופה במה שמתרחש". עכשיו תחשבו כמה מהתכנים שאתם רואים מגשימים את החזון הזה, ותבינו כמה אנשים כמו לוי והסביבה שבה פעל הם עולם הולך ונעלם.
עינב שיף
