צדק אריה ארליך, עורך המגזין החרדי "במשפחה", כשאמר/קונן ב"שש עם" (חדשות 12) שהעמדה שלו בעניין גיוס חרדים "הכי לא פופולרית" בימים אלה. אכן, גם על המסך קשה למצוא הרבה דוברים כמוהו, שהופכים אפילו את הצעת החוק של ח"כ בועז ביסמוט לקמפיין גוועלד (השימוש במונח מותר מחוץ לעונת בחירות). אפילו בערוץ 14 אין הסכמה גורפת, בסגנון התשוקה לראות את ראשה של הפצ"רית על שיפוד. כמו כן, אין ספק כי ישנה התענגות של המיינסטרים על קולות חרדים אלטרנטיביים (ויש שיאמרו איזוטריים) ועל הסערה בציונות הדתית.
ואמנם ארליך מצהיר שממנו הציבור לא יקבל ריקודי "מה יפית", אבל מחול ההתקרבנות שלו לא היה מבייש את להקת בת-שבע. הכוונה היא לא לטענות שהוא מעלה נגד כל אפשרות ריאלית של גיוס חרדים, שנשמעות כמו ניסיון מיוזע להדגים מדוע הביטוי "רייג'-בייט" (תוכן שנועד להביא את הקריזה) נבחר למילת השנה של מילון אוקספורד: ארליך פשוט לא מבין (או לפחות עושה את עצמו) שאפילו אם עמדתו "לא פופולרית", היא לפחות נשמעת. יש עוד עמדות מאוד "לא פופולריות" - ובהחלט לא פחות לגיטימיות - שאפילו את זה לא מקבלות.
לפני מספר שבועות, לדוגמה, ארליך הוזמן לאותו אולפן ממש כדי להגן על כתבת השער של המגזין, שהציגה עריק שהוכנס למעצר בתור מינימום מאיר הר-ציון. "כן, הוא גיבור תרבות", אמר ארליך למראיינת, דפנה ליאל, שנראתה כמו מורה מאוכזבת ולא כמו אזרחית שירקו לה בפנים. לא היא ולא ארליך קלטו את האבסורד: האופציה הזאת אפילו לא קיימת בנושאים אחרים שמערערים באופן דומה על מהות הקונצנזוס.
אין דיון "בעד" ו"נגד" סרבנות מצפון, למשל, ובוודאי שלא "מדינת כל אזרחיה". בכלל, לערבים אין דמות מקבילה לאריה ארליך ואפילו לישי כהן, פרשן קבוע בשידורי הערוץ הכי נצפה שגם מקפיד לדחוף את החוק. לארליך, כמו לח"כים החרדים, מותר לעמוד כחומה בצורה על הגדרת הזהות החרדית, גם אם היא כוללת אצבע בעין, ומקסימום לספוג כמה נזיפות. לערבים מותר להיות יוסף חדאד.
הראיה לפריבילגיה הבלתי מודעת של ארליך היא כמובן משהו שהפריע לו מאוד באייטם: הנוכחות של סרן (במיל') משה תורג'מן, שהוגדר כ"מילואימניק חרדי". "לא הגעתי לכאן על מנת להתעמת", הכריז ארליך, "ואני לא אספק את התמונה הזאת, של שני חובשי כיפות שחורות שמתעמתים". ושוב, יש מגזרים שהיו מתחננים להזדמנות כזאת. אגב, אחרי כמה חילופי צעקות, ארליך נאלץ להודות ש"קיבלתם את התמונה". סליחה, מה זה "קיבלתם"? זה לא בזכות לימוד תורה?
בקטנה
להלן מקצת הביטויים שהופיעו באייטם של עמליה דואק בחדשות 12 על קידום חוקי השר קרעי באמצעות ועדה מיוחדת (במקום ועדת הכלכלה): "החוק להשתלטות על התקשורת", "רפורמת הפגיעה בתקשורת", "חוק שכל מטרתו להגביל, למתן ואפילו להשתיק את התקשורת החופשית" ו"רפורמה הרסנית". להלן חידה: האם יש עוד נושא שמסוקר בערוץ בשפה כל כך מיליטנטית? בין המנחשים נכונה יוגרל דיון ענייני.
