נדמה שמכל אינספור השאלות שרפי רשף שואל למחייתו מזה חמישה עשורים, אשר חלקן אף הפכו ברבות השנים לפרודיה ("איפה זה פוגש אותך?"), יש שאלה אחת שבאמת אהובה עליו יותר מכל: "איך זה ייגמר". קשה לזכור מהדורה שבה הפאנל לא נדרש לה, לפעמים יותר מפעם אחת. זה קורה גם בימים שבהם רשף מוחלף על ידי אחד הפאנליסטים, שנראים מאושרים מההזדמנות לכפות על מישהו אחר את חובת הספקולציה הקדושה, במקום להזיע בעצמם במשבצת שבה התשובה הכי מתבקשת היא "בחייאת רפי, כסף לא חסר, קנה כדור בדולח ורד ממני".
ה"איך זה ייגמר" הוא ביטוי של תרבות שלמה של תחזיות והערכות חותכות, ש"חמש עם" ורוב רצועות האקטואליה מלאות בהן. התהפוכות שמאפיינות את התקופה לא מרפות את ידי הגרלת הלוטו הטלוויזיונית. להפך, הביטחון שבו הדברים נאמרים הוא כמו כדור הרגעה נגד החיים בממלכת אי-הוודאות, שפועלת בכל הכיוונים: מה שנתפס בתוכנית של רשף כחומר לרעידת אדמה עשוי לעבור בדממה דקה, ומה שנראה חשוב כמו שלג דאשתקד עשוי לתפוס ממדים של הוריקן. ובכל זאת, רשף לעולם לא יזנח את ה"איך זה ייגמר".
חוזקת הפורמט גורמת לכך שאפילו לא צריך את המילים המפורשות כדי להתחיל בטקס. "אני חושב שאם החוק יתקבל, מי שייפגע הכי הרבה זה הליכוד", התנדב להמר עו"ד עופר ברטל על השלכות חוק הפטור מגיוס, ואחר כך הוסיף: "הליכוד ייפגע פוליטית בבחירות". רשף העיר שהסקרים, שהם כידוע אינדיקציה פגומה בפני עצמה אבל זה מה יש, לא שותפים לדעתו. בתגובה ברטל הלך עוד יותר רחוק: "אני חושב שהציבור חושב שעושים את זה כתשלום מס לחרדים, אבל החוק הזה לא יתקבל". אם כן, לא רק מצביעי הליכוד מדברים מגרונו של ברטל (והוא לא לבד בקטע): גם לחדרי הלב של "הציבור" יש לו מפתח זהב.
אם כן, אין מה לבזבז זמן על ערוץ 14 ויתר מרכיבי המכונה, שפועלים במרץ כדי לעשות גם מהנבואה הזאת קציצות. אמנם, עד כה צלחו שם אירועים פעוטים כמו הטבח הכי נורא ביהודים מאז השואה, חסימת ועידת חקירה ממלכתית ודחיית הסכמים שהיו משיבים את החטופים קודם. אבל פטור מגיוס למי שלא מתגייסים 78 שנים? עד פה. הרי ככה אמרו בערוץ שנתפס בקרב חלקים מאותו קהל כשופר של האויב.
ובכלל, מהתשובות ל"איך זה ייגמר" ניתן ללמוד עד כמה הריטואל בנוי על תפיסות מיושנות: כאילו שאין (בכל הצדדים) פוליטיקה של זהויות, שבטים, טראומות וגם סתם רצון שהצד השני יסבול. חוקי המשחק השתנו לחלוטין, ועדיין משתעשעים ב"איך זה ייגמר" שמסרב להכיר בכך. אפשר לנחש איך זה ייגמר.
בקטנה
ראש ממשלה, יו"ר אופוזיציה ומועמד בולט בסקרים התכוונו לשלוח הצהרות מצולמות בעניין חוק הפטור מגיוס בזמן המהדורות. לא כזה משנה מי מהם אכן דיבר בסוף ובניגוד לפרשנויות, אין כל כך משמעות לשאלה מי היה קודם ומה נאמר: בסוף הסיפור הוא שמהדורות החדשות משמשות כסדרן של סרטוני פוליטיקאים, ובמקום שהפרקטיקה תיגדע היא רק מתרחבת.
